איך מחדשים קשר עם בן?

סיפור הרקע: אני גרושה מזה כשמונה שנים ואם לשני בנים מתבגרים 16 ו13 במהלך השנים הבנים היו בקשר תקין עם אביהם,בקרו אצלו פעמיים בשבוע וסופי שבוע לסירוגין לפני כשנה וחצי עברתי עימם דירה,המעבר למקום החדש הוביל למשבר בתפקודו של הבן הבכור בביה"ס. גם קודם לכן ,על אף יכולות אוביקטיביות גבוהות,לא תפקד במלוא הפוטנציאל אך הצליח לשרוד. עם המעבר,ניסה למצוא את מקומו החברתי גם דרך מעבר מהיות ילד מחשבים הספון בביתו ,לעלם חמודות,המגלה את מיניותו ומתנסה במגוון התנסויות אסורות: עישון ,קיום יחסי מין מוקדם מדי (בן 15 וחצי),סמים קלים,העדרויות מביה"ס,אי תפקוד לימודי בוטה ,התפרצויות זעם כלפי וכלפי אחיו,ניתוק הקשר עם האב. במהלך התקופה,סרב לדבר או לקבל עזרה,לאחר מכן התרצה והכנו לטיפול משפחתי שכלל אותי ואת שני בני,המטפל טען כי האב אינו חלק מן המשפחה הזו,וכי יש לטפל ביחידה שלהם ושלו בנפרד. בטיפול שיקף לי המטפל היכן אני טועה בכל הנוגע לבני,היכן אחיו אינו מבין,היכן אביו שוגה,וזאת על מנת לגייסו לטיפול ולאפשר שינוי. לשיטתו מרגע שבני הבין את אחריותו על עצמו,ואינו מעוניין לבקר בביה"ס,הרי זה מקובל. ביה"ס כמובן לא הסכים לכך,והמשיכה מסכת של טלפונים מביה"ס וכו'. יש לציין כי איבחום פסיכודידקטי ואיבחון נוירולוגי הצביעו על קשיים בפונקציות ניהוליות אך לא על הפרעת קשב המצריכה טיפול בריטלין,אלא אם אנו רוצים להשתמש בכך להפחתת ההתנהגויות האימפולסיביות. הבעיה הנוכחית: בעקבות כל הכאוס,ולמרות סיוע רב שניתן והבטחות כי ישוב לבקר באופן סדיר בביה"ס,המשיך בני להישאר בבית ולצערי גם לשקר בקשר לכך. קצינת הביקור הסדיר איימה בפניה לערכאות,הילד הוגדר כנער בסיכון,ואני עמדתי חסרת אונים. לאורך כל התקופה הזו,הקשר עם האב היה רופף. בכל פעם שאני העמדתי גבולות,הוא עבר לאבא ולהפך. ואז, באירוע האחרון,בו הפתעתי אותו בבית במקום לשהות בביה"ס,כעסתי עליו ובקשתי לפתוח את הדלת שנעל. הוא סרב, אני אמרתי שאפרוץ את הדלת אם לא יפתח מרצונו, הוא סרב וביקש שאקרא לאבא. קראתי לאבא,אבא הגיע והבן הכין ארגז עם חפציו ואמר באופן הפגנתי כי מצידו שאשב בכלא . לא הגבתי,למחרת אספתי את שארית חפציו והעברתי לאביו. במקביל עבר אחיו הצעיר להתגורר בחדרו שהוא מרווח יותר ומצוייד בריהוט טוב יותר. מאז עברו חודשיים וחצי בהם לא דיברנו כלל. ביה"ס לא נמצא עימי בקשר אף הוא. אבל במבחן התוצאה הכל מצויין: הוא הפסיק לעשן,הפסיק להתרועע עם נוער השוליים,הולך לביה"ס באופן סדיר,לוקח שיעורים פרטיים במקצועות בהם צריך להבחן לבגרות,ובאופן כללי מתנהל ללא אגרסיות ובאופן מאוד בוגר. אז, מה עושים? יש האומרים לי לא ליצור עימו קשר ,זה מוקדם מידי שחלק מן השינוי הוא בשל ההלם,ההבנה כי אינו יכול להיות יותר מניפולטיבי. חלק מן האנשים אומר,כי עלי לחדש את הקשר מיד משום שאחרת יגיע מצב ממנו לא תהיה חזרה. ואני מבולבלת ומבקשת עזרה.

שלום לך, גיל ההתבגרות הינו גיל מורכב ביותר גם כאשר לא מעורבים בו גירושין ומעבר לעיר חדשה. בנך מן הסתם מורד תוך שהוא מנסה לבנות לעצמו זהות כלשהי וזהו תהליך קשה. נשמע שבדרך הוא עבר מספר גבולות, שלא אפשרו לך, אפילו מבחינה חוקית להשאיר את המצב כפי שהוא ופעלת. אני מניח שהוא כועס עלייך כעת, אולי לא רק בגלל שהעברת אותו לאביו, אבל חשוב שהוא יידע שתמיד, לא משנה מה את אוהבת אותו ורוצה בו. זה לא אומר שאת מוכנה לוותר על הגבולות שלך אבל זה כן אומר ליצור איתו קשר, להישאר במרחק נגיעה עבורו, ובמקום שממנו, אם ירצה יוכל לחזור. חודשיים וחצי זה הרבה זמן. אל תתמהמהי. אל תיבהלי גם מכעס שהוא יפנה אלייך. דרור