אני סובל מOCD

התחיל ברגישות מכאב בגב תחתון שגרם לי ללחץ וחרדות וגם סבל. ומרוב פחד באו לי מחשבות ודמיונות בלתי רצוים ובלתי נשלטים על אנשים וחפצים שאיתם אני מזוהה, וגם על דברי קדושה, ועל אובייקטים בשמים. כל אלה חשובים לי. ודווקא בהם בא לי דמיון בלתי נשלט של אותו כאב דמיוני, ואני מנסה להתנגד לו ולדמיין דמיון מבטל אותו. וזה כרוך בטקסים. קורה לי לעיתים שאיני יכול לבטל את אותו כאב דמיוני, לפני 20.5 שנים נפל לילדה אחת תלמידת בית ספר תיכון תיק על כל תכולתו, וביניהם היה ספר תורה כחול, ואז בא לי עליו, כאב בלתי נשלט, ואני לא הצלחתי לבטל אותו, ומאז אני חש בראש כאב ולחץ בדרגות משתנים, כאילו מה יהיה ואיך יהיה, ומאז קראו לי עוד מקרים דומים. האחרון בהם היה לאיזה אדם חרדי באוטובוס שעל צד אחד בספר, תקף לי שוב דמיון של כאב, ובאותו הצד שזה קרה, הוא הצמיד אותו אליו וירד מהאוטובוס, וזה קרה לי דווקא אחרי שחזרתי מטיפול אצל המטפלת. הייתי בטיפול קוגנטיבי התנהגותי, לא עזר לי ממש. עכשיו התחלתי טיפול בEFT ואני תולה בו תקוות. יש הבדל בין מאמין לתולה תקוות. מאמין זה אדם אופטימי שמאמין בלב שלם שיבוא השינוי המיוחל. תולה תקוות זה אדם מיואש שכבר אין לו מה להפסיד ובשביל לשרוד הוא חייב לקוות לניסים ונפלאות שיבוא איזה שינוי על מנת לא להתמוטת. אם אני במשך כל השנים - מעל 20 שנים אני באותו מצב, קשה לי להאמין שמשהו ישתנה, בפרוייקטים אם ינטשו אותם מרוב יאוש, אז עוזבים אותם. ונפש אי אפשר וגם אסור לנטוש. ולכן מה שנשאר לי זה רק לתלות תקווה לנס. היום אחרי הטיפול הרגשתי מסיבה כאילו לא ברורה שמשהו יכול להשתנות לטובה, אף על פי שאני לא מצאתי מה. וכדורים אני חושש לקחת מניסיון מגיל 14. לקחתי טופרניל, והוא גרם לי לבחילות וחולשות בנוסף לזה הוא גם לא מועיל בכלום. הכדורים שאני כן לוקח זה סנריידר. זה לא מזיק אך גם לא מועיל. אם מזיק אז רק לכיס.

שלום שלמה, אתה מתאר כאב רב, ואתה למוד סבל וניסיון טיפולי. לא נותר לי אלא לאחל לך הקלה ממשית, ולא רק באמצעות נס, אלא גם בעבודה קשה בטיפול ובחיים. שיהיה טוב, אורנה

תודה