נע ונד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בטיפול וכל החיים אני סובלת ממצבי רוח זה יכול להיות ימים ויכול להיות שעות. מעבר בין מצב רגיל אפילו שמח ליאוש עצב ואף רצון לגמור עם הכל. אין לי מניה דיפרסיה אין לי דיסתימיה מה לדעתך ליאת יכול להסביר כאב נפשי וסבל שתופס אותי בלי אזהרה ולהעלם כלעומת שבא?ישנם שבועות מצויינים ואז שוב זה מגיע בלי סיבה חיצונית אבל אני תולה סיבות למצב כי במצב של יאוש גם המציאות הרגילה נצבעת בגווני האפור ובתקופה טובה אותה מציאות מצטיירת אחרת כבר לא אפורה או שחורה. האם טיפול תרופתי יכול לשנות מערך חיים שלם ולא אפיזודה דיכאונית?אילו אבחנות או הסברים מהשדה הקליני יכולים לתת מסגרת לחיי?
שלום מיקה, כמובן שיהיה מאד לא מקצועי ואתי לאבחן אותך ממרחק על סמך מידע מועט כל כך. כדי ללמוד מה יש לשדה הקליני להציע לך כהסבר, עליך להגיע לפסיכולוג קליני שישאל שאלות, יקבל תשובות, וישרטט - יחד איתך - הבנה טובה יותר של מה שקורה לך. טיפול תרופתי יכול להביא לרגיעה במגוון מצבי מצוקה (לא רק דיכאון אפיזודי), אך כאמור יש להקדים לכך ביקור אצל גורם מתחום בריאות הנפש. בהצלחה ליאת
ביקשתי מהמטפל שלי לדעת קצת מה האבחנות מה הוא חושב ומול מה אני מתמודדת, הוא טוען בצורה די דיפלומטית שלא נראה לו נכון לעסוק באבחנות שהוא לא רואה איך זה יתרום לטיפול אני אצלו מעל שמונה חודשים והוא עדיין נמנע וכל הזמן שואל "למה זה חשוב לך" מה זה יתן לך" וכו' זה די מייאש ומתיש. הוא שאל מה אני חושבת אמרתי לו שיש לי השערות לגבי עצמי אך רוצה לשמוע איש מקצוע ולא לחיות באי וודאות. האם מחובתו לעדכן אותי או מזכותי לדעת? די נמאס לי מהריטואל הזה של לשאול מה הוא חושב ושהוא מחזיר את השאלה אלי למה זה חשוב, הגם זה שהוא נמנע מלהגיד לי נותן לי לחשבו שמדובר במשהו גדול ומפחיד. אשמח לשמוע את דעתך בנושא
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
