אמא

היא בנאדם דרמטי שלא יודע כלום על עצמו ולא מעריך את עצמו. כפועל יוצא היא לא העריכה אותי ולא לימדה אותי הערכה עצמית מה היא. היא שלחה אותי לפסיכולוגים כל החיים אף על פי שלא הייתה בעיה ממשית, היא לא סמכה עלי באף פעולה, לא בשטיפת כלים, לא בקיפול כביסה כל דבר שהייתי מנסה לעשות היתה אומרת שזה לא מספיק טוב והיתה חוזרת על הפעולה בעצמה. התקשורת שלי איתה היתה רק דרך דרמה. כלומר, הייתי מצליחה לדבר איתה רק אם יש לי סיפור רע לספר לה, לבכות לה, להתלונן, ולהראות לה כמה שרע. מה שיצא הוא שאני כרגע בת 25 ולא ממש מתפקדת כלומר, אני לא עובדת, למרות שהשנה התחלתי קצת ללמוד, לשלים בגרות ופסיכומטרי, גם מבחינה חברתית אין לי חברים. רק גברים, שרוצים לשכב איתי. אני חלשה, אני שוכבת איתם. ההערכה העצמית שלי נמוכה,בנוסף אני סובלת מOCD שמפריע לפני בחינות ובתהליך הלמידה עצמו שצצות לי כל מיני מחשבות טורדניות... איך אני סולחת, איך אני יכולה להמשיך לשמור איתה על קשר, ולא לנתק את הקשר שלי איתה לגמרי -מה שבלתי אפשרי עכשיו כי אני תלויה בה מבחינה כלכלית לגמרי- אני כל כך כועסת עליה, מאהבה גדולה, קיים רגש של תיעוב, אני מתפרצת עליה מקללת אותה ומשפילה אותה בדברי כי אני מבינה איזה נזק אישיותי היא גרמה לי. בדידות, אי כשירות חברתית, וגברים שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. אני מפחדת. מה עושים?

היי קינן, סיפורך מזכיר לי במקצת את עצמי אלא, שלמזלי התאפשר לי לצאת אחרי הצבא מהבית לעצמאות דרך לימודים, טיול ועבודה בהמשך... התאפשר בזמנו מבחינה כלכלית ולפיכך, שכרתי דירה במימון ההורים והתחלתי לבנות את חיי כשאני ניהנת משני העולמות. דאגתי לבוא לבקר אבל במינונים שהתאימו לי ושמרתי לא לחשוף חולשות או לספר על קשיים על מנת לא להזין אותה ואף יותר מכך למשך תקופה מאוד ארוכה מגיל צעיר, חיזקתי אותה בדברי, במחשבותי לפי מה שהיה נראה שחסר לה ובכך בעצם גם חיזקתי את עצמי והדברים חילחלו אלי פנימה. (לצערי, היום המצב התהפך לגמרי ואני חשה קטנה, לא שווה ונתונה כקורבן אחרי ויתורים וטעות שנכנעתי למטפלת שביקרה אותי שלילית על ימין ועל שמאל). אני מנסה לומר לך..השתדלי לשמור על כזה מרחק שמצד אחד, ישמר הקשר ומאידך, לא תיפגעי יותר מדי. חיזקי ואימצי כרמית

שלום קינן, נשמע שהקשר שלך עם אימא מסובך ועמוס, ויש בו מזה ומזה - אהבה ותיעוב. אני מבינה שאת מרגישה שהיא אשמה בחלק גדול מהסבל שלך, וזה לא פשוט משום שאת זקוקה גם לתמיכתה, בכל המובנים. אני מציעה לך לבדוק את הדברים יותר לעומק - והפעם לא בגלל שהיא "שלחה אותי לפסיכולוגים", אלא כבחירה בוגרת שלך. אני חושבת שהפרדה טובה יותר בין הדברים "שלך" ו"שלה" יעזרו לך להמשיך קדימה - ולבנות את חייך כאישה צעירה עצמאית וחזקה. כדאי, ואפשר, לטפל ב- OCD, בקושי החברתי, בבדידות ובפחד. בהצלחה, אורנה