ליאת

היי ליאת, (תהיתי ביני לבין עצמי האם אוכל להעביר שבוע ולא לכתוב לך... אבל הגעתי למסקנה שלא אאבק ברצון הזה שלי...) אז מה שלומך? רוצה לספר לך שהמדריך שלי ואני ישבנו לכתוב את ההערכה השבוע. הרבה מהשיחות שלנו הן בדימויים, ובשבועות האחרונים (כמה מפתיע) הדימויים הם של גשם ושלוליות. חשבתי שתאהבי... ההערכה, אגב, הייתה הרבה פחות נוראית משחשבתי שתהייה. הוא כתב עלי כמה דברים שמאוד ריגשו אותי. נמש עבר סירוס השבוע. אני חושבת שכל העסק היה הרבה יותר קשה בשבילי מאשר בשבילו. הוא היה טושטוש יום שלם, אבל בערב כבר חזר לאישיותו העליזה והמקפצת. הוא ממשיך לעקוב אחרי בכל הבית, כמו אחרי אמא אווזה. אני חושבת שזה מתוק להפליא. הבאתי היום תמונות לפגישה הטיפולית. תמונות מפעם. אני נוצרת בלב את הפנים שלה, העיניים המתרגשות והחיוך הרחב שנפרש על פניה כשהיא ראתה תמונה שלי כילדה. הייתה שם חיבה עמוקה, (מפחיד אותי לכתוב אהבה...) מין חיוך של שמחה, של קרבה, של אמא... את חושבת שיש משמעות לעובדה שהייתה רעידת אדמה (אמיתית! הרגשת?) בדיוק כששלפתי את התמונות? היא שומרת את התמונות ההן. יש משהו מנחם בזה שאני שמורה קרוב אליה. יאללה, שישי בצהריים. לא נשבור את מסורת השנ"צ... ד"ש לירדנה, ושבת שלום! נועם

נועם יקרה, תודה על השיתוף. נעים לקרוא על דברים טובים מתוך חדר הטיפול ומחוצה לו. מסרי הבראה מלאה לנמש. ירדנה עברה את תהליך העיקור כמו גדולה כבר לפני כשנתיים, וזאת הקלה גדולה כי לפני כן היה לה הריון מדומה, שנחווה כאן כסיוט. שמחתי לשמוע על ההערכות הטובות שצצו מתוך השלוליות.אין לי ספק שהן מגיעות לך. נחמד לעבור רעידת אדמה ביחד עם אדם קרוב (בטח שהרגשתי). לא בטוח שזה היה מתוכנן במיוחד בשביל התמונות, אך ללא ספק זה הוסיף להתרגשות שבחדר סימן קריאה גדול. שבוע טוב לא פחות מקודמו ליאת