הכל חרא

אני מרגישה צורך לשתף.... זה לא יתן כלום ומחר אני כבר ארגיש מגוכחת שכתבתי את זה אבל אני עכשיו כל כך כועסת שבא לי לצעוק..... זה לא פר שעכשיו אני מרגישה פגומה זה לא פר שאני צריכה להרגיש שאני צריכה להציל אנשים ממני , זה לא פר שעכשיו אני לא מתפקדת זה לא שאני זאש שנשארה עם כאב וזכרונות זה לא פר שאני מתסכלת על עצמי ורק שאני כנה אני מעיזה לומר שכנראה אני צריכה טיפול זה פר שעכשיו זו אני שנותרתי עם הקשיים והם מסתכלים עלי כאילו אני לא בסדר ! אני לא בחרתי שיפגעו בי כ"כ הרבה אני לא בחרתי את כל סוגי ההתעלללויות מהאנשים שאני הכי בטחתי בהם , אני לא בחרתי לחיות חיים ללא טיפת הרגשה של בטחון אפילו במקום שהיה אמור להיות הכי בטוח , הם לא כואבים את זה ורק מסתכלים עלי כאל מישהי לא בסדר , והחברות הנורמליות כ"כ שלי שדברי חכמה בוקעות מגרונם ואני ממשיכה לדבר צרורות של היגיון ,תקווה, חוזק , שהם החמודות האלה לא מבינות כלום כי במקרה הכי גרוע חוו אולי מקרה אחד הכי עדין שאני חויתי, אני שניסיתי להיות אחת מהם , כאילו לא מבינה את אלו הקרואים לא נורמלים ,המרחמת עליהם , אפילו בהרגשה שאני חלק מהאנשים הנורמלים, החזקים , החיים , אבל אני לא , אני לעולם כנראה לא אצליח להפתר מהקשיים , מהחרא הזה שהכניסו לתוך חיי כל ימי חיי , עכשיו אני זאת הפגומה שצריך להזהר ליפול מרשתה כי אתה לא יודע איזה מפלצת תצא בסוף! עכשיו אני זאת שצריכה להתאמץ , לחזק את עצמה , ועדיין ליזכור להיות בן אדם... עכשיו אני זאת שצריכה לפחד מעצמה! שונאאאאאאת את כל מי שגרם לי לפחד כ"כ!!!!! והרשימה ארוכה אני הבסדר הם החולים!

סתםםםםםםםםםםם מותק איפה היית ואנחנו כאן שאלנו וכתבנו ודאגנו מה קורה?

סתם יקרה ומתוקה שלי כל כך דאגתי לך מה קורה עם החבר המקסים המטפל המדהים החיים אני רואה שעדיין קשה לך. שתדעי לך שכתבתי לך המון ודאגתי נורא אני חושבת עלייך לפעמים ותוהה לגבייך בעיקר כשקשה לי חושבת על הסיפור שלך ונכנסת לפרופורציה מקווה שאת לא מתבאסת מזה אבל הסיפור שלך עשה לי משהו. המנהלים לא העלו את ההודעות שלנו אני רואה שעכשיו הכל נרגע ואפשר לכתוב לך. נשיקות וחיבוקים ותשמרי על עצמך

סתם עמיר בניון מילים: עמיר בניון לחן: עמיר בניון סתם לחבר סתם, סתם לחסר סתם,סתם לפטפט, סתם לדבר, סתם לשקר, סתם לדבר על החיים, להתחזק ומן הסתם לכתוב שירים סתם לקשקש ולפשפש להתחדש להתעקש סתם להיות או לא להיות או לא להיות זה סתם שטויות הכל שטויות סתם לחפש ולאפס להתפוצץ להתאפס פשוט סתם. סתם להרכיב סתם, סתם לפרק, זה סתם להתנתק, להתברק(לא סגור על זה חח), סתם להקדים סתם לאחר או לבטל, סתם למהר, סתם לא לרצות להיגמר סתם להצדיק, להצטדק, להשתנק, להתרחק ,סתם להיות או לא להיות בינינו זה הכל שטויות סתם לתרץ, להתאמת, להתנוצץ להתחפש, הכל סתם. להתבייש סתם,להשתרש גם סתם, סתם לבקש להתבקש וסתם לכתוב וסתם גם להיות כתוב להתגאות ומן הסתם להיות עלוב בסתם לרוץ להיעצר להשתכר להיתפורר גם להיות או לא להיות זה סתם שטויות הכל שטויות סתם לעלות ולעלות ליפול חזק להתגלות,פשוט סתם לחיות.

שלום לך, נשמע לי שיש בך בלבול רב, תחושה שאת בסדר ולא בסדר, חשש עז מאותה מפלצת בתוכך שתצא ותפגע באחרים ובך. קשה לחיות בתחושת סכנה כזו ואף אחד לא צריך לחיות כך, ואני מבין את תחושת הכעס העז שלך בשל כך. אבל אבל אני שומע אותך גם מתארת את הדברים כך שאו שאת בסדר והם הלא נורמלים או ההיפך. מעבר לבידוד שזה שם אותך בו, הכואב כשלעצמו, זו נראית כהנחה ששוה לשים עליה סימן שאלה. האם באמת רואים בך רק כלא בסדר, לא מבינים אותך. האם ניתן לחשוב שהדברים מורכבים יותר וכך להרגיש בתוך כל הרע יש גם חלקים אחרים, לא שחורים בהכרח. דרור

הי, כה מובן... המון זעם בדברייך. המון חיפוש צדק... אבל מי אמר שעוזר להיות צודק... לפני זמן לא רב היה פיגוע. דווקא ברגעי פיגועים נוראיים מפחידים ומזעזעים, משמעותן של אמירות כשלך מתחדדת אף יותר. לפי מה שהבנתי מתיאורך, מה שעברת אולי דומה בחוויה הפנימית למן פיגוע מתמשך, ואף מסובך מכך - המפגעים הם הקרובים ביותר, ומה שקרה אינו ראוותני כזה. את יודעת, כשמישהו פוגע בך שלא באשמתך, לו? מגיעות כותרות החולי והאשמה, זה נשמע נכון. ייתכן שהיית מייחלת שהוא ישלם את המחיר וייענש, יחוש אשמה, אולי היית מתה לנקום, לקבל פיצוי, ושהשינוי יחול בו, ושהוא "יטופל" במובן הבלתי אפשרי... ואת יודעת, מותר, מותר להרגיש ככה ועוד איך ובמלוא העוצמה. ומותר, ואפילו רצוי להגיד או לצרוח את זה עד לשמיים במקום בטוח כמו בטיפול. ולכי תרגישי בטוח אחרי הכול... אבל עצוב ומרגיז, המשאלות והבעת הרגשות הן רק ההתחלה... גם לו? ניתן היה להעניש מישהו אחר בשטח, זה לא היה בהכרח מספק דיו, כי עדיין, את עכשיו פצועה קשה, כואבת, ו... כן... חולה... וצריך לטפל בך. והטיפול, לטיפול המסכן הזה, מה בסה"כ ניתן להפיק ממנו? לו, לטיפול, יש סיכוי להקל. הוא אמנם ישאיר צלקות שמספרות סיפור איום וכאוב, אבל לפחות עשוי לעצור את הזדהמותן ללא הרף. משהו קטן, הטיפול הזה, אבל הוא אמור בכללו, להיות חובש-מחבר בידיים רכות-אמיצות. דעי, הוא מכאיב מאד הטיפול, אי אפשר אחרת, אבל הוא בעדך, שלך ועבורך (כן, גם בזה צריך להאמין באיזה שלב). בואי נאמין שאם תנסי, הוא יצליח להפריד את החרא המזהם, כך שלא הכול יהיה חרא כל הזמן. את עצמך מבחינה בכך שיש בך משהו מאד בריא. עוד משהו בהקשר לדברייך - לאנשים שלא עברו התעללות או מסכת חיים מטורפת עד כדי כך (גלויה או סמויה) אין מושג איך זה, ואין כל-כך דרך להעביר אליהם. לטוב ולרע. אפשר לקנא בהם מאד, בפשטות הזאת (לפחות כפי שנראית בעיננו), ובמקביל, אפשר ללגלג על כוחותיהם הדלים מול תעצומות הנפש של מי שהתחשל בנסיבות מעציבות כל-כך. השורדים. זה עושה אותך מיוחדת. להיות שונה זה כואב נורא, אבל גם משהו להתגאות בו. וגם זה... בזהירות ובמידה. מאחלת לכולנו שנצליח לזכור שהדברים המחורבנים האישיים המסוימים הללו קרו, אבל גם לזכור שהיום הם כבר פסקו מבחינה מציאותית חיצונית (מקווה שזה המצב אצלך). ישנה נטייה ופיתוי גדול להיצמד אליהם, להמשיך לזעום ולא לעזוב, אך חייבים למצוא דרך להיפרד מהם. להיפרד מהקשר השטני ההוא. הטיפול אמור לעזור בכך. המעט שהטיפול (הדינמי והלא קצר) יכול להשיג, עשוי להיות שווה זהב אם וכאשר הוא מגיע להיות מדויק. מעט שיכול לחזק. להעניק ביטחון. לאזן. לווסת. אפילו לרגעים. גם אצלי דברים מאד לא סגורים, אך אולי בכל זאת חלק מהם ידבר אלייך. תודה על השיתוף, שומעת אי שם בין המילים שלך תקווה, היי בטוב

לאור התגובות הנוספות שעלו, רציתי רק לציין שהתייחסתי בדבריי לתכנים הכואבים שנרשמו ולפרטים. באופן אישי, זיהיתי כאן כתב יד אחר ממה שאחרים זיהו. בכל אופן לא קישרתי אותו למישהי מסוימת או מוכרת. פשוט הגבתי בדרכי להודעה נוגעת.

סתם שלי לאן נעלמת? אני אכתוב דברים נחמדים כדי שיעלו את ההודעה הזו. כתבתי לך המון דרך אגב אך לא העלו אז הודעות שמיועדות לך אמרו שאנו תוקפים את הפסיכולוגיה.............. בכל מקרה מה קורה איתך, איתך איך החיים "המדהימים" שלך? חזרת לחבר המהמם והרגיש שלך (את המטפל אני לא אזכיר תביני לבד)............. את בטח תצחקי אבל חושבת עלייך לפעמים בעיקר כשהמטפל שלי מביא לי את הפיוז או שקשה לי. היה לי עצוב לראות שכל כך קשה לך אבל טוב שחזרת אלינו ונשמה אבודה שלי את בסדר הם מי שלא יהיו הם החולים תזכרי את זה...........ברור?! אוהבת אבל באמת אוהבת מיכלי

לסתם אני קוראת אותך וזוכרת את כל החוויות הנוראיות שסיפרת על החיים שלך ורואה שהחיים עדיין לא נחמדים אלייך...... אין לי אפילו מילים להגיד לך כמה בטח קשה לך רק מקווה שתשמרי על עצמך ותנסי להחזיק עוד קצת.... אז כשכתבת את ההודעה שלך בפורום המנהלים לא העלו הודעות קראו לזה "החלטה מקצועית". ניסיתי שהודעות יגיעו אלייך לא נתנו. מחבקת אותך ומקווה שאת לא לבד בסיפור הזה כיף לראות אותך אך עצוב לראות שקשה לך.....את ממש לא סתם))))-:

אני גרה מול המים בין שדות ובין חול מעלי השמיים וממול ים כחול לפעמים אתה חי פה לפעמים אתה מת לפעמים הדמיון פה כבר נראה כמו אמת יש לילות של ירח במזרח הזה יש ימים שצורח הכאב בחזה אני גרה מול המים והאופק רחוק וגבוהים השמיים והים הוא עמוק יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה כאן יודעות השפתיים לחייך לזמן כאן בוכות העיניים כבר שנים מעצמן אני גרה מול המים ונופים משכבר מספרים לי בינתיים איך הפכו לעפר כאן תמצא בכל אבן גם שרידי חלומות כאן נושאים את הסבל בתוך סל השמחות כאן שותים את הצער בגביעי אהבה כאן שרים שירי סער בין תפילות אשכבה

סתם שלנו תכנסי לחיפוש בפורום "חיפוש בפורום זה" תרשמי את המילה "סתם" ותראי כמה היינו בשבילך ועדיין כאן איתך. גילה