התמודדות

אני מנסה להסביר במילים למה רע לי,ולמה קשה לי,אבל הנסיון להסביר במילים רק משנה את ההרגשה שלי... אני כבר כמה זמן מתמודד עם המציאות-המציאות שאני יצרתי לעצמי... כל החיים לא למדתי-תיכון,יסודי,כל החיים ברחתי,העדפתי ליצור לעצמי דרמות מזוייפות,בכדי לכסות את הדרמה היותר גדולה של החיים שלי-שפשוט קשה לי עם המשפחה שלי..היה לי קשה לקבל את העובדה שאני לא מצליח ליצור קשרים חברתיים,היה לי קשה ליצור את העובדה שאני לא מבין את עצמי,ובמקום ללמוד איך לעשות את זה נכון ,במקום ללמוד איך להתנהג נכון,ובמקום ללמוד איך לרצות ולשאוף למה שאני רוצה,פשוט נשארתי ברגש ובחשיבה שלי אותו ילד קטן שפשוט רוצה שההורים יחבקו אותו....אז מה עשיתי-אשפזתי את עצמי בבית חולים לחולי נפש...קבלתי תוית-חולה נפש,עם אבחנה...... והיום??? אני לומד-ורואה כמה טוב לי עם זה,ואני ממוקם בין 5 הציונים הגבוהים של הכיתה...והיום כואב לי-כי אני מבין את הפספוס שלי,אני מבין את גודל ועומק הבור שחפרתי לעצמי...וכלכך כואב לי,כלכך רע לי שאני פשוט לא מפסיק לבכות...פתאום אני מבין איזו דרמה יצרתי ,כי רציתי את אבא ואמא....איזו פספוס אני.....פתאום אני רואה שאת הדברים שאני רוצה-אני לא אצליח לקבל,אני לא אצליח לעבוד בדברים שעושים לי שמח,אני לא אצליח להיות מה שאני רוצה להיות......ואני נשאר עם הכאב שלי...ועם הבכי ...ואני לא מצליח להפסיק את זה!!!! אני לא יודע מה לעשות...

שלום לך, נשמע לי שמאוד כואב לך עכשיו, שתמיד כאב לך. אבל אולי היום כמו גם בעבר הקושי האמיתי הוא בתחושה שחסר לך משהו, החיבוק של אמא ואבא על כל המשמעויות שלו. בעבר עשית הכל כדי לא להודות בזה. כיום אתה מרגיש אשמה על כך שבמובן מסויים חסמת לך דרכים רבות בשל אותו אשפוז. אבל אני חושב שבבסיס המקור לכאב נשאר אותו מקור והגיע הזמן לטפל בו. להפסיק את הכאב והבכי. אולי בהמשך, לאחר מכן תחשוב אם ואיך אתה יכול להתמודד עם ההשלכות של האשפוז שלך בעברך. יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה אחרי שהכאב הבסיסי שליווה אותך כל חייך יהיה פחות חזק. דרור