******

טיפסתי על ראש ההרים ונפלתי, הלכתי בכביש הראשי וזכרתי, בתוך יערות עבותים הסתתרתי, יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי, נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, גשם כבד-עומד ליפול. ראיתי תינוק שנולד- וזאב מחכה לו, ראיתי שביל זהב שאין איש שולט בו, ענף שחור שזב דם כמו מים, איש עם פטיש שפוצע ידיים, ראיתי חלום שהולך על קביים, איש בלי לשון מדבר ללא הרף, וילד ישן עם רובה ועם חרב, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, גשם כבד-עומד ליפול. שמעתי קולות רעמים ברקיע, שמעתי גלים שרוצים להטביע, שמעתי תופים שעורם מתפקע, שמעתי צחוקים על רעב שגובע, שיר של פייטן שמת בתוך הזבל, ובכי של ליצן שנפל מהחבל, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, גשם כבד- עומד ליפול. עכשיו אני הולכת הבייתה כי הגשם בשער, עכשיו אני הולכת עמוק לתוך היער, איפה שיש אנשים בלי ידיים, והחרא עולה שם ומציף את המים, ויונים מתות מכוסות עלי זית, ופנים של תליין מסתתרות בכל בית, המקום מכוער ולנפש אין ערך, והצבע שחור ,והאפס הוא מלך, אני רוצה לספר ולנשום ולחשוב את זה, ולהביא את זה הנה- שכולם יוכלו לראות את זה- לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי ולהכיר את השיר שידעתי ושרתי. עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט, גשם כבד- עומד ליפול.

שלום לך, נשמע שהשיר משקף תחושות ייאוש קשות, מפגש עם השחור בכל מקום אליו את פונה ובעיקר רצון לבטא ולשתף אחרים, ככל הנראה על מנת להקל על הסבל. דרור