מודאג ומאוד אשמח לעזרה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/01/2008 | 13:52 | מאת: לירון

אני כותב בקשר לחברה שלי היא סובלת ממספר הפרעות נפשיות (חרדה חברתית,אוסידי, דיכאון ובעיות באישיות) בחצי השנה האחרונה היא החליטה שהיא מתחילה להלחם היא התחילה עם האוסידי, שהקשה עליה מאוד מאוד במהלך היום. אני חושב שהיא הצליחה לא רע, חוץ משמירה הגיינה, היא דיי שלווה בעניין הזה, היא גאה בעצמה ויודעת שיש לאן. לאחרונה, היא נכנסה לחוג ריקוד, היא רצתה ללמוד את זה אבל החרדה החברתית תמיד מנעה מבעדה לעשות זאת, עכשיו היא החליטה לנסות. אני יודע ורואה כמה היא סובלת, היא הולכת לשם פעמיים בשבוע ובמשך כל השבוע נמצאת בחרדה תמידית, יום לפני החוג היא עצבנית ועצובה וביום של החוג, ממתי שהיא מתעוררת היא בוכה שהיא לא רוצה ללכת, אבל היא הלכה כמעט לכל השיעורים, היא פשוט מנסה בכל כוחה, ואני יודע שהיא נשברת לאט לאט. בנוסף לכל זה היא החליטה שהיא מורידה בכמות הסיגריות וירדה במכה מ35 סיגריות ביום ל13 סיגריות. ועוד בנוסף, יש לה לחץ כלכלי, היא נתמכת ע"י ביטוח לאומי ומקבלת בחודש 1800 שקלים, מחצית מהסכום היא מביאה להורים שלה ועם שאר הכסף מממנת את עצמה (אוכל, כביסה, הכל) עכשיו היא החליטה להקשות על עצמה עוד יותר וללכת ללמוד פסיכולוגייה לבעלי חיים וכך גם ללמוד משהו שמעניין אותה וגם להלחם יותר חזק על החרדה החברתית שלה. החודש האחרון הדופק שלה מהיר ומאיץ ללא סיבה, הלחץ דם שלה לא במצב נורמלי, מופיעים לה על העור סימנים כאילו שחסר לה דם. המחזור מאחר לה בחודש ושבוע. אני כבר לא יודע מה לעשות אמרתי לה שלא תנסה להפסיק לעשן, שתמשיך לעשן כרגיל ותרד מזה ברגע שהיא תיהיה רגועה יותר. כמו כן אמרתי לה ללכת ולהמשיך את הבדיקות, אבל היא לא רוצה בגלל שהרופאה שלה אמרה לה שהכל נובע ממתח נפשי. היא נמצאת בסרט שיש לה סרטן ובלילה מופיעות תופעות חדשות, היא פוחדת שיש נחש או עכביש בחדר. אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע כבר. אני ממש זקוק לעזרה, כל מילה תעזור לי. בבקשה ממכם לירון

לקריאה נוספת והעמקה
27/01/2008 | 23:35 | מאת: דרור שטרנברג

לירון שלום, מכל מכלול ההפרעות שאתה מתאר ונסיונות ההתמודדות שלה, לא שמעתי אולי את הדבר החשוב ביותר - פנייה שלה לטיפול אצל איש מקצוע. ההפרעות שאתה מתאר הן הפרעות לא פשוטות שקשה להתמודד איתן לבד, וברור שגם לך כחבר קשה לדעת מה לעשות. לכן דבר ראשון פנו לעזרה מקצועית. שנית, אני מסכים איתך שהדברים צריכים להיעשות בהדרגה. לא בבת אחת. יש צורך לחזק את כוחות ההתמודדות שלה, ובמקביל להתמודד עם אותם חלקים בהפרעות איתם היא מסוגלת להתמודד ביתר קלות. ולהעלות את רמת הקושי בהדרגה. דרור

28/01/2008 | 12:39 | מאת: לירון

היי תודה על התשובה היא כן מטופלת כבר כמה שנים בחודשים האחרונים השאירו אותה בצד בגלל שהיה עומס במרפאה שהיא מטופלת בה, אבל אני לא חושב שזה הפריעה לה, סך הכל היא לא ממש מאמינה בדרך הזו אבל עושה את זה כי צריך. ויש לי עוד שאלה בקרוב היא ממשיכה את הטיפולים ואני מאוד רוצה שההורים שלה יבואו לאחת הפגישות כדי שישמעו אחת ולתמיד מה יש לה, אבל היא נבוכה ולא רוצה. ובשורה בתחתונה, הם תורמים הרבה למצב הרע שלה. אין שום סיכוי שזה יקרה בלי הסכמתה? או אולי, יש דרך לשכנע אותה? אני כבר מותש.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית