למשתתפות/ים - אמונה.....

האם אתן/ם מאמינים שלמזל יש תפקיד חשוב בחיים,ושיש אנשים ש'המזל משחק להם' ויש אנשים עם 'ביש מזל' קבוע? אומנם שאלתי בעבר את ליאת שאלה זו,אך מעניין אותי 'לשמוע' עוד דיעות. {אני שואלת זאת בתור אחת שכל מה שהיא עושה לבסוף 'משתבש',ועם חוסר-מזל -מבחינה אישית - קבוע בחיים}.

משתנה, למזל צריך לעזור... בעבודה קשה ובאמונה יוקדת. שיהיה טוב, אורנה

היי, גם בקרב שומרי המסורת נהוג לומר, שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו... אני מאמינה שלפעמים קורים לנו אירועי חיים, שאין לנו שליטה עליהם. אבל מזל ביש קבוע, לדעתי, הוא כבר סוג של חוסר אונים נרכש או נבואה (שלילית) שמגשימה את עצמה. העניין הוא, שברגע שנותנים למזל כזה תפקיד מרכזי בחיים, בעצם סומכים על כוח חיצוני ולא על היכולת האישית ועל ה"עצמי", וככה אין שום אפשרות לצמוח ולהתקדם באמת, משום שלכאורה אין לנו שום השפעה על מה שקורה לנו - לטוב ולרע. מה דעתך? ס.מ.

הי משתנה יקרה, הרגשתי שמאד לא טוב לך ואת די מיואשת, שבא להרים ידיים. רוצה להוסיף ולומר, שנתרמתי משאלתך, שנשמעת אולי קצרה ופשוטה, אבל ראיתי בה עולם ומלואו. רוצה לחלוק איתך את מחשבותיי, אולי תוכלי למצוא בהן דבר מה. מקווה שיהיה לך כוח לקרוא, זה קצת ארוך... אני חושבת שתחושות של "יש לי מזל" או "הכל נאחס" מדברות בעצם רגשות של תקווה מול אכזבה וייאוש. לדוגמא, אם אני זוכרת נכון, סיפרת פעם על איזה מכר או קרוב שבעקבות פגישה או שיחה איתו נראה היה שמובטח שם משהו חדש באופק. ונדמה היה לי שהתעוררה בך תקווה גדולה. ציפיות גדולות. אולי הרגשת מאד בת מזל באותו רגע? סיפרת אז שהרופא או מישהו מהמטפלים אמרו שלדברים שקרו היה אפקט חזק יותר משכל כדור יכול לעשות. ואני מאמינה מאד שאכן זה היה כך. אממה, פה יכול להתחיל מן בלאגן... כי, כשמחשבות הן רק בדמיון שלנו, הן יכולות להיות מושלמות, ולכן, הן יוצרות גם ריגושים גדולים. לטוב ולרע. אבל, ברגע שיש ניסיון ביצועי להפוך דברים למציאותיים, המציאות מאכזבת. תמיד. ולכן, כשדברים מתרחשים במציאות הן מרגשים פחות במידה ניכרת. לפעמים, בגלל שהמציאות מאכזבת, בקטן או בגדול, אפשר למצוא את עצמנו נתקעים במן פסיביות וממשיכים להימנע, רק כדי לא לחוות את האכזבה, או את רמת הריגושים הנמוכה יותר. בנוסף, ובאופן מוזר, מה שמאפשר להרגיש הנאה במציאות היא ההבנה וההכרה בכך שיש סוף. המציאות באמת מאכזבת ברמה זאת או אחרת, אבל במציאות יש, ובדמיון למעשה אין ממש, ולכן אי אפשר להגיע לשום סיפוק אמיתי רק עם שיטוט בדמיון, שבו יש שליטה מוחלטת. בעיה... משתנה, מה שרשמתי למעלה אינו הטפה כלל וכלל, אלה דברים שאת יכולה לקחת לך רק אם תרצי. אם וכאשר תוכלי. אין כמוני יודעת, שקל לומר את כל הדברים האלה, שהידיעה שלהם היא רק התחלה, והיא אינה ממגרת את החרדות העמוקות ביותר שמונעות מאיתנו עשייה. במיוחד חרדות שנוגעות לאיבוד שליטה. ויתור הוא עניין מסובך וכואב, ולעתים כרוכה בו פרידה ואבל. אבל גם לדעת ולהבין זה סוג של התחלה. אני מקווה. אני מקווה שאת מצליחה לראות בעצמך קצת בת מזל בכך שאת מטופלת וממשיכים לנסות עוד ועוד לעזור לך. מאחלת לך שתצליחי לפרוץ את המעגל. זאת עבודה קשה מאד, מפרכת, מלאת מכשולים. מקווה שבכל זאת תוכלי להמשיך ולנסות. לסיום, חוזרת (שוב) לקטע המצוטט שקרוב אליי לאחרונה: "הביטי", אמרה פיורי, "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים. מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". (מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים" / חנה גרין) בוקר של אור