חלומות

אורנה, מה שלומך? אין לי שום דבר חשוב לספר, סתם התחשק לי לומר שלום. בעצם אולי משהו קטן.. מיד אחרי הפגישה היום חלמתי חלום, גדוש פרטים, ולהפתעתי גם הצלחתי לזכור את רובו. בדרך כלל אני זוכרת בדלי חלום ולא עושה שום מאמץ לזכור את היתר (מעדיפה להתהפך ולחזור לישון :-), לפעמים גם משתדלת לשכוח). היום, לא בטוחה למה, התעוררתי עם chunk לא קטן בראש, ומתוך שינה גיששתי אחר דפדפת ועיפרון חצי גמור והתחלתי לכתוב אותו בשטף. במהלך הכתיבה אני חושבת שנמנמתי לכמה רגעים וחזרתי לכתוב, ובסוף הצלחתי לשלוף הרבה יותר ממה שחשבתי שזכרתי. לא בטוחה אפילו למה עשיתי את זה... אני מתלבטת אם להביא את החלום לפגישה הבאה.. אני יודעת שזה מתבקש אבל לא יודעת מה יקרה שם. זה קצת מביך אותי..לא בטוחה ממש ממה אני חוששת. אני לא נוהגת לנסות לפרש את החלומות שלי, לא אוהבת את זה כל כך.. אני יודעת שפסיכולוגים מעניקים לחלום משמעות שהיא קצת יותר מ"סתם משהו של לילה". מה קורה כשמביאים חלומות? בדיוק היום התלבטתי כל תחילת הפגישה על מה לדבר איתה. שום דבר לא היה ממש "זה", וסיפרתי לה שאני מדמיינת את האפשרויות ולאן יובילו ועד כמה חשוב או מעניין לי לדבר עליהן. היא חייכה ובקריצה אמרה שתמתין בסבלנות שאסיים לדבר איתה בראש שלי ולבנות עלילות שלמות, ואתפנה לדבר איתה. אולי גם עכשיו אני עושה את זה.. עם החלומות? אני עדיין מנומנמת (זו הייתה שנת צהריים ואחר צהריים ארוכה מאוד), אז סליחה אם ההודעה יוצאת כמו שיחה פנימית... אולי אצנזר אחר כך, נראה מה יצא בסוף.. אז מה קורה כשמביאים חלומות? האם כדאי שאקרא שוב את החלום ואכתוב גם רשמים ואסוציאציות של אחרי? אורנה, השיחה היום, ביני לבינה, קיבלה באיזשהו שלב אופי אחר. אני תהיתי בקול אם זה לא הגיוני וטבעי לנהל שיחות פנימיות עם עצמך לפני שאתה משתף אדם נוסף, ולהגיע גם להחלטות קטנות לגבי מה להגיד ואולי גם איך להציג את ההתלבטות.. השיחה קיבלה אופי של פרטים בשלב הזה; מעין "הוראות התנהלות"- שהיא תיארה אילו עוד אפשרויות יש ואני משננת אותן ביני לביני כמו תלמידה.. הרגשתי כמו שהייתי מרגישה פעם- שאני לא באמת יודעת להתנהג כמו כולם, ואני צריכה לקבל בזה שיעורים פרטיים, שיטמיעו בי מה אפשר ומה מקובל ומה בסדר לעשות ואיך.. שאני עוד צריכה להתאמן קצת בהתנהגות מקובלת. למה כל כך קשה לי לדעת לבד איך מקובל ומותר לשתף אחרים? אני לא תמיד יודעת איך לשתף אותה. ובכלל, כמה לדבר עם עצמי וכמה עם אחרים, ועל מה מקובל לדבר ומה מקובל יותר לשמור לעצמי (לאו דווקא ברמת התכנים, אלא ברמת אופי ההתלבטויות- עד כמה לפרוט את השיחה הפנימית למילים חיצוניות).. אז האם לכתוב לעצמי אסוציאציות ולנסות להבין לבד מה אומר החלום, או לעשות את הכל איתה? אם אעשה את הכל לבד, יש סיכוי שאשתעמם מזה עד שאגיע אליה ושוב לא אדע על מה לדבר איתה.. אוי ואבוי, יצא נורא ארוך... רואה כמה זה מייגע כשפורטים את הלבטים הטפשיים למילים? אולי מוטב לחשוב ולהחליט לבד.. אשלח בכל זאת (כשעייפים הר?סנים קצת רופפים) לילה טוב בנתיים, לילך נ.ב.- את יודעת, בחלום עמדתי בראש מדרון תלול בלילה, מכוסה ערפילים, כך שבקושי ראו מה קורה למטה, והיה לי חשק כזה לקפוץ בכל הכוח פנימה לערפל.. הייתי מדוכדכת שם, וקצת פחדתי מהמחשבה הזו (שהייתה קצת התאבדותית בעיניי), וחשבתי עלייך, ועל איך אנסח כאן הודעה על מה שהרגשתי.. עמדתי שם בראש המדרון בלילה וניסחתי חלקי- הודעה לפורום :-) נכון טיפשי? אפילו בחלום אני מדמיינת דברים לפני שאני עושה אותם.. נ.ב.2- איזו הודעה מבולגנת... (סליחה..)- אולי אעשה סדר ואחלק את כל המלל הזה לשתי שאלות- אחת לגבי החלומות והשנייה, איך מותר/אפשר/ מקובל להעביר את השיחה הפנימית לחיצונית..זו שאלה של הגיגים :-)(ולמה זה לא בא לי טבעי כמו לכולם?..:(

לילך לילך, כל-כך הרבה סדר ניסית לעשות: סדר בפגישה, סדר בהודעה, ואפילו סדר בחלום! ממש ליל הסדר... ומתחשק לי להציע לך להתרווח עם המסובים, גם אם את עוד לא מאמינה שאת יכולה, וליהנות מעצמך... אני כותבת את זה וחושבת לעצמי שתאמרי בינך לבינך: להתרווח בהסבה? עבודת פרך ממש... והנה עוד דימוי מתוך האפוס מלא ההוד של ההימלטות המהירה, ובקיעת ים הסוף הפרטי שלנו, וההתגלות העצמית מלאת הייסורים, וההליכה במדבר, והארץ המובטחת... (רק שלא תביני זאת כהנחייה, או כדרישה "להסב ולנוח", רק כקריאת כיוון, סימן בדרך...). בוודאי שכדאי להביא חלום לפגישה טיפולית. הם עשויים להיות מרתקים ולספר את סיפורינו בשובבות ובשכבות. ולפעמים לא - אז מה? לא קורה שום דבר נורא... שמחתי להופיע בחלומך, אולי אושיט לך יד, ותקפצי אל תוך הערפל ותגלי אותו רך ועוטפני, לא רק פחד מוות וארץ ציה... לא קורה כלום אם קופצים עם יד מושטת. אורנה

לילך, עשית לא רק ליל סדר, (אורנה ,אהבתי !) . לי אישית ,את עושה סדר קבוע, בכל המחשבות שלי אודות עצמי. התלונות שלך על עצמך ,די מזכירות לי את תלונותי החוזרות ונשנות שלי על עצמי ,בהבדל אחד ,שאת יודעת לדבר אותן ,לכתוב אותן ,להוציא ,לאורר ,ולתת לגיטימציה.. תמיד חשבתי ,שזה לא נעים, ואולי גם קצת מביך.. להיות מה שהנני... אם זה בסדר להודות ....אז זו ההזדמנות...

א. יקרה, תודה *לך*! :-) אני בדרך כלל שופכת הכל ושולחת, ואז נבוכה ומתייסרת ומתחרטת, עד שאחד המנהלים מעלה את זה הנה. ואז מתוחה עד התשובה, ולאחריה משתדלת לטשטש, לפחות בעיני עצמי, את העובדה שזו *אני* ששלחתי את ההודעה ההיא. אני באמת. מנסה להיבלע בהמון ההודעות ולהרגיש אנונימית.. בלאגן שלם... כמעט לכל הודעה.. אני שמחה מאוד על המילים שלך.. גורמות לי להרגיש קצת פחות "משונה".. תודה.. ואם הבלאגן שלי עושה לך סדר, אז את מסודרת :-) יש לי עוד שפע של בלאגן שאני מוכנה להקדיש לך בשמחה רבה! :-)) נתראה, לילך