סתם..

השבוע הייתה לי יום הולדת.. ועימה..אכזבה קטנה... במשך היום קיבלתי איחולים מקרובים שונים. ואז..באמצע היום קיבלתי שיחה ממקור חסום. לא הספקתי לענות לה. מקור חסום-המטפלת שלנו מתקשרת כל הזמן מחסום. נזכרתי בה פתאום-כי שבועיים לא התקיימה פגישה מסיבות שונות. לפתע..התמלאתי שמחה שזאת בטח המטפלת שלנו מתקשרת לאחל לי מזל טוב.. כמה נפלא..חיכיתי בקוצר רוח לשיחה נוספת..הייתי בטוחה.. אבל שיחה נוספת לא הגיעה. בערב בעלי הודיע לי שהיא התקשרה אליו(כי אני לא עניתי) כדי..לבטל גם את הפגישה השבוע. בכלל לא לאחל משהו.. טוב היא לא חייבת לי כלום..מה גם שזה לא טיפול פרטני אלא דאדי משפחתי.. ובכל זאת,היו ביננו כמה וכמה שיחות פרטניות בתוך הטיפול הזה.. הייתי עפה משם אבל אני חייבת להישאר בגלל הילד. פעם היה לי ולה קשר מצויין ועכשיו רדוד ביותר עד כדי כך.. שפגישות אמא+אבא היא פונה רק לבעלי. וכשהיא מבקשת לחוות דעה על משהו ואומרת ששנינו יענה כל אחד בתורו היא מקשיבה קודם כל לדבריו וכשמגיע תורי ואני...רוצה גם לומר.. היא כבר לא מקשיבה ועוברת לנושא אחר ופונה שוב לבעליומסתכלת רק עליו וכמעט ולא עליי. ולא נעים לי "להידחף" או לומר משהו בעניין. מרגישה שזה לא מנומס לדבר כשלא פונים אליי. כך שאני מרגישה לגמרי מיותרת. פעם הבאה- אני פשוט לא אשתתף בשיחה עימם אלא אמציא תירוצים כל רגע ללכת לשירותים או שיחות מהעבודה.

שלום לך מאוכזבת, ראשית אברך אותך בברכת מזל טוב מאוחרת. זו הזדמנות לאחל הרבה טוב. אני יכולה להבין את האכזבה והעלבון. הם חלק מכל מערכת יחסים אנושית, ובדר"כ הדרך הבוגרת לטפל בהם היא באמצעות דיבור. זה נכון בעניין ה"מזל טוב" אבל נכון אף יותר בעניין התחושות שלך מולה בטיפול. בטיפול זוגי או משפחתי יכול להיווצר מצב שמי מהמטופלים מרגיש שהיה רוצה נתח גדול יותר מתשומת הלב של המטפל. חשוב מאד לדבר את הצורך הזה, להבין אותו, וללמוד ממנו משהו על עצמך. ה"געגוע" בו את מדברת על הפגישות הפרטניות שהיו לכן, יכול להעיד - אולי - על הצורך להיות מטופלת בעצמך, ואני רוצה להזכיר לך שיש מצבים בהם טיפול פרטני לצד טיפול זוגי או משפחתי (כמובן עם מטפל אחר) יכול להיות יעיל ביותר. בהצלחה ליאת