מונולוג עם האיש החזק שבי?!

ליאת יקרה, מה שלומך ?.. היתת חסרה כאן מאודדדדדדדד... במיוחד לי .. אממ.. מצב הרוח שלי בימים האחרונים מאוד קיצוני הוא נע ממצב רוח דכאוני למדי, לעצבנות שכזו. עצבנות כללית, וכל דבר שעומד בדרכי זוכה לפגוש אותו . לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי העצבנות שלי עדיפה על האדישות, על חוסר הכוח שבי , תחושת הניתוק שלי לסביבה הכללית. לפחות כשאני עצבנית אני מרגישה משהו .... גם דיכאון, עצב – זהו רגש. אך זהו רגש שמנטרל אותי למעשה מהתחושות שלי ויוצר בלי בעייה אדישות שלא נותנת להרגיש... מסובך קצת.. וביומיים האחרוניים נורא קשה לי , מרגישה טעונה מידיי עם עצמי , הרבה דברים לא סגורים אצלי .. ועכשיו ? עכשיו..אני הופכת להיות שוב חולה, נו.. עוד פעם . .. בזמן האחרון אני נהיית יותר מדי חולה... גם כן , יש לי ממש מערכת חיסונית ממש נורמלית ... כל דבר קטן גורם לי להשבר ,לוקח את הכוחות המועטים שיש בי.. המחלות שלי מתבטאות בעיקר בבטן .אולי זה כבר פסיכוסומאטי?! .. לא יודעת כבר ...אני שוב מקיאה., תמיד הקאתי שלא הרגשתי טוב , וזה לא נראה כקלקול קיבה., זה פשוט הגוף שעייף ממני , מבקש ממני להפסיק להעמיס לתוכו, הוא רוצה מנוחה אחרת הוא "יאלץ" להוציא ממני את הכל בדרכים לא נעימות , דרכים שלא עוברים תהליכים רגילים של בליעה...וספיגה נורמלית . אוףףףף..כואבת לי הבטן. מאוד. מאז הטיפול האחרון שלי , שהכל לא היה ברור שם ..כן עוזבת / לא עוזבת ..הוא נשאר איתי / לא נשאר ..פתאום לראות שבאמת איכפת לו ממני ..איפשהו אני מרגישה פתאום כאילו לא הייתי אצלו מלא זמן , וכולה עברו 3 ימים , נראה כאילו אני מצליחה להפרד ממנו ..ולהמשיך לדעת שהוא שם בשבילי ..לא יודעת ..אבל אני יחסית רגועה ,וזה לא אופייני לי אחרי טיפולים .. נראה לי ש.. יותר מידיי שינויים אני מנסה ליצור לעצמי , בתקופה מאוד מהירה , ועכשיו ברגע זה .. כאילו אני לא מרגישה קשורה לשום דבר , הגוף והנפש שלי שתיי יישויות נפרדות , כל אחד מרגיש ועושה אחרת , אני רוצה להתמודד והוא עייף ממני , המלחמה היומיומית הזו .. פשוט משגעת ... התשישות הנפשית הופכת לתשישות פיזית. אני מנסה לישון בכל הזדמנות אפשרית, אוף .. אני ככ שונאת כבר לישון. כי אז אני צריכה לחלום והגוף שלי לא שואל אותי , הוא חולם על מה שהוא רוצה , מה שהוא זוכר , הוא נזכר בכל הפגיעה , יותר מידיי הזכרויות בתקופה הזו ..ו..אין בי כח למצב הנפשי הלא מאוזן שלי.. ועצם העובדה שאני ממש לא מרגישה טוב, פיזית, לא מוסיפה למצב הנפשי שלי. ולמרות שאני ישנה בכל הזדמנות אפשרית , הלילות שלי עוד קשים, החלומות , יותר נכון הסיוטים לא עוזבים אותי .. ולמרות שאני ישנה כל הזמן, ללא הפסקה, אני מרגישה שאני עייפה כל הזמן.?! ולמרות שאני ככ זקוקה לשינה הזו כדי להבריא , אני מגלה שהיא מזיקה לי. !!! נמאס לי מעייפות הזאת. הייתי היום אצל פסיכאטרית ...אבל משום מה ..עדין יש בי ספקות לגבי נטילת כדורים אנטי דיכאוניים ..חתמתי על טופס ויתור סודיות ..לבקשתה ..למרות שמאוד הססתי ..מאוד לא הייתי סגורה עם עצמי ..ויצאתי משם ממש מבולבלת, יותר ממה שהגעתי אלייה ... פתאום נבהלתי .. כאילו לקחו לי את השליטה שוב מהחיים .. מן תחושה קשה כזו ..ריקנות מעורבבת עם פחד .. והיא הסבירה לי את המשמעות של הויתור ..שהוא רק בכדי לעזור לי . ועדיין ..כולי בפוביות לגבי זה ... המצב שלי רע. ואם לי נמאס מעצמי, אני כבר לא אתפלא אם לאנשים אחרים יימאס ממני בזמן הקרוב. הרס עצמי ואובדן שליטה. זה ככ קל.. רק אני יודעת עד כמה ... ואני ..מרגישה לבד בתוך עצמי. אפילו מפחדת מעצמי, מכל מה שמתחולל בתוכי. "זה זמני, זו תקופה, זה יחלוף, את תתגברי על זה , את חזקה , עברת דברים יותר גרועים ...", כולם אומרים לי את זה . למה אני לא מרגישה את זה ???? וכשאני נמצאת בתחתית אני מצליחה לקום קצת. ואז באה עוד נפילה , עוד נפילה שמחזירה אותי לנקודת ההתחלה, אולי אפילו נמוך מזה. ואני מנסה לקום שוב, להתרומם, להאחז ועוד נפילה באה. עוד נפילה . מעגל שמתרחש אצלי ללא הפסקה.ליאתתתתת... "עד מתי, עד מתי?!". "זו תקופה". כן, בטח . שמעתי את זה אינספור פעמים. אז מה אני עושה אם זה?..., איך אני מצליחה להתעלות ..כן ..כן להתעלות ולהרגע ?!... אני באמת ..מנסה לחשוב חיובי , רוצה לשרוד רוצה לחיות רוצה לחשוב רק שיהיה טוב אבל , עדיין מנסה להתמודד , והכאב הזה ככ משתלט .. אולי דרך הכתיבה כאן ע"ג הפורום .. אני איכשהו מצליחה להתמודד עם עצמי , לא לברוח , להעזר , כן ..לבקש עזרה .. התמודדות קצת מוזרה לא ?... כי היא קיצונית מהרע לטוב וההיפך .. אבל זו ההתמודדות שלי, ואני מחליטה עליה בכוחות עצמי. אני מגיעה להחלטה בעצמי. וכל הדברים האלה, שכוללים בתוכם את המילה "עצמי"-הם אלה שמחזירים לי את תחושת ה"אפשר" , את תחושת השליטה לידיים שנעלמה לי .כנראה שבאמת צריך להגיע לתחתית הכי עמוקה כדי להחליט לנסות להרים את עצמי משם, לקחת את עצמי בידיים, להחזיר את השליטה. כי זו בעצם המטרה שלי-להחזיר לעצמי את השליטה.. הזו שוב !!! אני חייבת להפסיק לכתוב כרגע .. חייבת לנשום אויר ..לחשוב שוב בשיקול דעת , ולא לשקוע בכאב הפרטי הזה שלי .. אני צריכה לצאת עכשיו. להתאוורר., כי כבר כואב לי הראש, ואני לא מצליחה לנשום ..שוב המחנק הזה בגרון... ליאת, אני ככ עייפה.. עייפות נפשית בעיקר. מרגישה מותשת מעצמי. אני בטוחה שחוסר שינה נורמלית רק תורם לכך, גם אם אני ישנה כל היום זו לא בדיוק השינה שמצפים לה... כבר אמרתי שאני במלחמה נוראית עם עצמי , אני נלחמת אל מול עצמי.. ובטח שיגעתי אותך ..כי הכל ככ מבולבל .. אבל ..אני צריכה אותך ..מודה .. אני צריכה עזרה .. משהו .. משהו שיתן לי עוד קצת כח להמשיך ..הזוי אה?.. אבל זה ..אמיתי ..מכל הלב .. אולי באמת , אני ייצא לי לנשום אויר בחוץ ואולי ארגיש טוב יותר אני חייבת לחזור שוב עם כוחות מחודשים .. יש לי טיפול היום בערב .. ומהפסיכאטרית יצאתי ככ מבולבלת.. שאני מרגישה שאני מפוזרת בכל מיני מקומות .. לא אסופה וזה הופך את זה לעוד יותר כואב .. לעוד יותר בלי שליטה.. כל הטיפולים האלה והניסיונות האלה .. והגילויים האלה ..והכאב הזה .. אוףףף איתי .. סורי. מחבקת אותך, סליחה על האורך..ותודה שקראת. שרית

ערב טוב שרית, קראתי את דברייך בתשומת לב רבה, ומצאתי בהם הרבה כאב, עייפות ובלבול. יש משהו, אולי, בעצם הכתיבה שמקל קצת מתחושות העומס. נדמה לי שההחלטה לאפשר לפסיכולוג ולפסיכיאטרית לאחד כוחות (אני מניחה שלשם כך חתמת על וויתור סודיות) היא החלטה בוגרת, אמיצה מאד, ובעיקר החלטה טובה ונכונה. את מביעה חשש מהעובדה שאת "מפוזרת בכל מיני מקומות", ולי דווקא נדמה שאם תאפשרי לצוות המטפל בך לעבוד בשיתוף פעולה, תוכלי להרוויח מאד מעבודה ממוקדת ומתואמת, לרווחתך. מעודדת אותך להמשיך לעבוד כפי שאת עושה, ולהילחם על עצמך בכל הכוח. מאחלת לך סוף שבוע קל יותר, ורחום. ליאת