זה כאילו ..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה כאילו שאני עפה למקום אחר .. זה כאילו שאני לא מרגישה..כלום זה כאילו שהעיניים שלי עצומות ..בעצם כאילו שאני ישנה .. זה כאילו שאני לא יכולה לנשום .. זה כאילו שאני לא יכולה לבכות.. זה כאילו שאני לא יכולה לחזור..משם.. זה כאילו שאני לא ממש רוצה להיות .. זה כאילו שאני נעלמת .. זה כאילו שאני שותקת ..דווקא שצריך לדבר.. זה כאילו שאני לא חושבת..שום דבר חוצ מזה... זה כאילו ..הכל רק בכאילו .. זה כאילו שאני לא אני בכלל.. זה כאילו ..שאני מתחבאת .. זה כאילו שאני ..בורחת.. זה כאילו ..שאני לא מפחדת.. זה כאילו כשאני מתעוררת אז אני מחייכת .. זה כאילו שאני עייפה.. זה כאילו שאני תמיד סולחת ושוכחת .. זה כאילו שלא כואב לי בכלל בלבבבבבבבב... זה כאילו.. שאני זיוף מושלם !!!!!!!!!!!... והטיפול היה קשה מידיי אתמול .. נראה שלא סגרתי הרבה דברים לקראת הסוף, והכל נשאר פתוח מידיי..יצאתי חסרת כוחות , .. עד הפגישה הבאה ..ואני לא מסוגלת לחכות עד הפגישה הבאה - ביום שני .. ככ הרבה כאב בתוכי שאי אפשר להכיל ..ככ הרבה כאב שיכול לגרום לי להתפרק .. והראש מלא מחשבות אובדניות ..ואני מפחדת לשתף בזה בכלל .. אני מפחדת מעצמי .. מפחדת לאבד שליטה .. ולא נעים לי כבר מהפסיכולוג ..ואני ככ צריכה אותו .. ומצד שני אומרת לעצמי "היי ..תני לו לנוח ממך., גם הוא צריך למלא אנרגיות ..." ואז ..נשארת עם הכל לבד ..ואי אפשר עם כאב כזה .. ו..הבן זוג שלי ..לא מסוגל להתמודד מול הכאב שלי גילויים מפחידים בשבועיים האחרוניים ..על אבא ..שפגע בי מינית בילדות .. אז אבא ואמא מבחינתי זה כבר מקום אבוד.. ואין לי בטחון , שום הגנה ... מרגישה שאין לי הגנות ..הכל חשוף פתוח .. ליאת , זה מרגיש לי כמו סוף.. משהו שעומד להגמר ..בתוכי כאילו פרידה מעצמי..מעצמי כמו שרציתי לחשוב כל השנים ולהאמין שאני.. אולי אפילו בתוך הראש מנסה לארגן איזו פרידה גם של העצמי שלי מול הפסיכולוג.. שיתפתי אותו בכל הדברים הכי נוראיים שלי ..הכל חשוף , פגיע .אי אפשר לחזור אלייו ולהתבונן בעיינים , מוצפת אשמה , גועל , בושה .. איך דברים כאלה עברו עליי ..?.... ועכשיו, אחרי שאני רואה מי אני , מה עברתי .. אונס אכזרי בגיל 18 , אבא שפגע בי מינית בילדות , שנים של מחיקה מהעבר שלי .., הדחקות ..ככ הרבה שנים ..חללים ריקים בזכרון מתמונה לתמונה .. קשה לי לקבל את זה , לדעת מה עבר עליי באמת ..ולהמשיך לחיות עם זה. אי אפשר !! ליאת ..אי אפשר!!!.. הדמעות זולוגות מעייני ללא הפסקה , ו..דמעות זה מים ?.. ומים זה חיים .. אז זה לא בדיוק מסתדר לי עם המונחים של סוף... אוףףףףףףףףף.... כואב לי בטירוף.. לא יודעת איך להסביר יותר מזה ..עד כמה שכואב לי .. ליאתי , איך אני יעבור את זה ? איך?.... :-(, שרית
שרית, כאשר הכל חשוף וכואב, וקצות העצבים גלויים, החוויה היא של "אי אפשר". בתוך מערבולת הכאב אדם מתקשה לראות אור, מתקשה לראות סוף לסבל, מתקשה לקוות. כאן בדיוק נכנס מגע החסד של האחר, שמושיט יד, מזכיר את קיומו של הטוב שקיים עבורך מחוץ לאותה מערבולת. נעים לי לדעת שאת מלווה ע"י נוכחות טיפולית מיטיבה כזו, המאפשרת לך את העבודה החשובה שאת עושה. תודה שאת נותנת לנו ללוות ולעודד אותך מכאן. חזקי ואמצי ליאת
אבל.. מה עושים שמרגישים שעומדים על הקצה ..של תהום.. ומעידה הכי קטנה ..שואבת למטה.. יש לי ילד קטן .. אני לא מוכנה למות .. אני שפויה כן.. פשוט כואבת בטירוף..שכל נגיעה בי שורפת להחריד... אז..רק ..תעני לי , בבקשה .. איך עוברים את הימים האלה מפגישה לפגישה?.. אני יודעת שאין אבקות קסמים , ליאתי.. את האמת ..רק את האמת .. לא מושגים מספר פסיכולוגיה .. את תמיד אמיתית ...בבקשה אמרי לי .. אפשר לעבור את זה ?... אני יצליח להמשיך לחיות ..אחרי כל הגילויים הנוראיים האלה?..ולחזור להיות ש' שהייתי ? מה יכול להרגיע ..את הכאב ..לפחות לעכשיו?... למי פונים ?..איך מסבירים כאב חד כזה ... יאמינו לי?... חוצמזה ..חשוב מאוד !!!! עצם זה שאת, דרור ואורנה והמשתתפים בפורום כאן זה אכן המוןןןן עבורי .. זו יד מחזקת וחשובה ..שמאזנת ..ואני ככ רוצה להחזיק אותה חזק ולא ליפול ..:-( ואני מצטערת על כל ההצפות הרגשיות האלה בחודש האחרון .. ויחד עם זאת מודה לכם ...המון המון המון . מצטערת.. שבת שלום יקרה .. אשמח אם תעני לי .. מחבקת, שרית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
