שלום אורנה

התאזרתי בסבלנות שבוע "להיפגשך" אתך שוב. תיראי, כמו שאני מתקשה פה להעלות במדוייק את בעייתי, כך נראה שאני "נופלת בין הכסאות" ולא מצליחה לקבל מענה הולם. לפני כשלוש שנים, ארע לי משהו, אם את זוכרת...משהו היסטרי שהתפרץ באותו הטיפול הפסיכולוגי, פחד עצום ופחד מהפחד, שמא אין לי על מי לסמוך במצבי. אחרי שביזבתי את מירב כספיי בפניות לרופאים פרטיים, נשארתי חסרת אמצעים (גם כי מצבי מקשה עלי לתפקד כמו קודם, ונותרתי מובטלת), ופניתי לטיפול במרפאה ציבורית. המרפאה אינה נותנת לי את הטיפול המקיף שאליו אני זקוקה. ביקשתי לקבל טיפול בשיחות וקיבלתי עובדת סוציאלית, לא שהיא פחות טובה מפסיכולוג, אלא שאני מרגישה בחסרון, לא חשה אותו טיפולי, מכיל ומעמיק מספיק. אני נמצאת שם כחודש, ואני מתלבטת אם כדאי להשקיע את האנרגיה במקום ההוא, כשאולי אפשרי לי לקבל טיפול מתאים יותר. זאת ועוד, לצערי, אני לא מרגישה כי התגברתי או יצאתי מתוך אותו "מצב" נפשי. שעד היום הוא לא ברור, ונראה שגם לרופא. לפני שתעני לי עניינית לגבי מציאת טיפול אחר, בבקשה אם תוכלי להסביר לי מס' דברים: - אני חשה שמאותו הרגע הספציפי שזכור לי כאילו קרה אתמול, אשר ארע אצל הפסיכולוגית ההיא (שמעולם לא התקשרה לשאול ולברר לשלומי), התרחש מעין נתק, משהו בי לא נוכח במלוא התהודה, לא חשה את רגשותי לעמוק, אלא משהו כשטחי יותר. אני שואלת, האם אלו הם אחד הסימפטומים בהפרעות דיסוציאטיביות שונות? ומדוע איני מצליחה לצאת מזה? האם (כפי שהתרשמתי מכתובים), זהו מצב כרוני? ומה הכוונה בכרוני. כרוני למשך כל החיים, כרוני למשך כל החיים אך עם תקופות הפוגה? כרוני למספר שנים ארוכות אך יחד עם זאת, מוגבלות? מדי פעם עולה בי מחשבה מנקרת שייתכן ואולי זה בעצם ליקוי תפקודי ירוד כחלק ממצב גלישה פסיכוטית שעברתי. ואם כן, אז למעשה אלו הם נזקים בלתי- הפיכים! חשוב לי לדעת מה קורה איתי, על מנת שאטווה את חיי מכאן. אני לא חושבת שחיי צריכים להמשיך כרגיל ...אם קודם רציתי מאוד להמשיך לתואר שני, במקצוע שיידרש ממני בעתיד, להיות נוכחת ומתפקדת בכל מובן המילה. אז היום אני צריכה לחשוב פעמיים, אם ההשקעה הכספית לא תהא לחינם. אני צריכה להחליט אם אני מצבי הוא ככזה שכדאי שאפנה לביטוח לאומי, לקצבת זכאות (עצם המחשבה מבהילה ומחרידה אותי). האם יש טיפולים שיכולים להועיל (אם הייתי יודעת בוודאות מהו המצב שלי), כמו דמיון מודרך, עבודה על הגוף והרגעתו, אימון היכולות וכו'יב.. אני רוצה לציין, כי נעשו לי טססטים שלא העידו על ליקויים, אך עם זאת כאן הראו במקומות מסויימים השיגיים נמוכים (עכשיו, איך אפשר לדעת, האם חלה ירידה ממקודם? הרי לא נעשה לי טסט לפני כן, על מנת שיהיה אפשר להשוות). אני כיום ללא טיפול תרופתי , הוא לא הוכיח עצמו לגביי. ושאלה באמת אחרונה, אורנה :-) האם הפרעה דיסוציאטבית, היא למעשה פיצול? ואיזה סוג של פיצול, אם כן. האם זה למעשה גירסא לריבוי זהויות (מצבי תודעה שונים), פיצול אישיות? קשה לי ביותר עם זה שאני גם סובלת מתחושה לא נעימה בעליל, וגם עצם הידיעה שאני כלואה ונכנסתי לתוך מצב ערטיאלי ולא ברור מה היקפה והמשכיותה... תודה מראש וערב נעים כרמית

שלום כרמית, שאלת אותי שאלות חשובות וקשות. על חלקן, אני כותבת מראש, לא אוכל להשיב באופן מלא כפי שבוודאי תרצי, פשוט משום שאינני מכירה אותך באופן אישי. אני מקווה שאת מבינה שזה יהיה לא אחראי מצידי להתייחס לאבחנה ולייעץ באופן מעמיק בנוגע למצב של אדם שמעולם לא פגשתי. אנסה להועיל בכל זאת... הפרעות דיסוציאטיביות, הנקראות גם קונברסיביות, מאופיינות באובדן חלקי או מוחלט של השילוב התקין בין זכרונות העבר, המודעות לזהות ולתחושות מיידיות והשליטה על תנועות הגוף. אפשר להבין מדבריי שהאבחנה היא מורכבת, ובוודאי שאינה מתאימה לאבחנה-עצמית (או לחילופין לאבחנה ווירטואלית). בכל מקרה, אין מדובר באישיות-מרובה. בנוגע לכרוניות, במרבית המקרים מצבים דיסוציאטיבים נוטים לחלוף בתוך שבועות או חודשים ספורים, בעיקר אם הופעתם הייתה בעקבות אירוע טראומטי. אני לא יכולה לדעת האם חווית מצב פסיכוטי, האם נכון שתלמדי או האם עליך לפנות לביטוח לאומי. לצד זאת, אני כן רוצה לבטא את תחושתי שאת עשויה לצאת נשכרת מאוד מקשר טיפולי אותו תחווי כמיטיב, כמעט בלי קשר לסוג הטיפול. אם תסכימי לשים מבטחך בקשר טיפולי דינמי, תהיה לך הזדמנות נוספת לחקור - גם את הכישלון הקודם, וגם את היצירה החדשה שתיצרו יחדיו. אני מאחלת לך הצלחה רבה, מכל ליבי, אורנה