כואב

נמאס לי מעצמי נמאס להיות עצובה היאוש שהיה פעם דקות הפך לשעות ועכשיו לימים. מי האמיץ ששם קץ לחייו הלוואי ויכולתי גם אני להגיד שלום עייפתי תסלחו לי ואל תנטרו לי טינה רוצה לנשום אוויר נקי בלי כאב בלי אשמה בלי לחשוב מי אני ומי זה המחר הבטיחו שנה חדשה לבושה בצבעים הבטיחו לנו חיים אבל החיים זה לא מה שהבטיחו די כבר ייאוש צא מעורי חפש לך מישהו אחר מספיק זמן ביקרת בחדרי ליבי ולא נתת לי מנוח וכולם מסביב לא רואים מחייכים ואפילו לא שואלים גם אני כבר לא שואלת התשובות הפכו לריק והחללים בתוכי ריקים יותר אין שום כח גדול מעצמי ולעצמי אין כח גדול ממך רוצה לסלוח לכולם ובעיקר לעצמי על הפגיעות הכאב ועל חיים בצל הפחד והורים יקרים הניחו לילדים לחיות בשקט תשקו אותם בזכרונות מחבקים בנשיקות נעימים ובחיבוקים מלטפים כי מה שתתנו בסל הזה הם ישתתמשו כשיהיו כאן במקומי תנו להם להרגיש בטוחים ונאהבים אהבה טהורה בלי פגיעות בלי ידע שמרו את המפלצות בארונות ותדליקו להם אור קטן כשהם פוחדים לילדה שהייתי לילדה שאיננה סליחה שנרדמתי על המשמר וסליחה לעצמי שלא יודעת מי היא.

אוריאן שלום, אני שומע את הכאב שלך, את תחושת האשמה שאת חשה שלא נותנת לך לנשום. אני תוהה האם את בטיפול, האם עסקת בתחושות אלו. האם ניסית באמת להפסיק להרגיש כך. גם אם ניסית, אני מאמין ששווה לנסות שוב. ההמלצות שאת נותנת, מתוך חווית החסר שלך, הן המלצות נכונות מאוד. אבל את יכולה גם לאמץ חלק מהן גם היום, כמה שזה נראה קשה ולא אפשרי. זה דורש החלטה ומאמץ, אבל זה אפשרי. בינתיים איתך בכאב, דרור