מבקשת מעצמי סליחה בקול חלש..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ההתעסקות הזו לזכור ולשכוח, להרגיש את הכאב בכל הגוף ואחכ ריקנות סופיתתתתתתתת, אשמה , השפלה ואז את כאב הפגיעה , זה כואבבבבב, פשוט כואבבבבבבבב, וכן ..כבר אמרתי ..מיליון פעם?!...שאין לי כח בהתמודדות הזו .. אני ככ עייפה!!!!!!!!!!!! ובמה אני אשמה??????? וואו... אני פשוט אשמה.!!!!!.. בהבנה השפויה לרגע ..אולי לא ..בהרגשה הפנימית שלי כן... מנסה לכתוב המוןןןןן, רק כדי להוציא את זה ממני , וזה לא בדיוק עוזר , צורחת מפנים המוןןןןןן, מנסה לדבר אפילו מעט .. יושבת ובוכה , רוצה שזה יצא ממני...... שמישהו ייקח את זה ממני ... וזה לא יוצא !!!!! זה לא רוצה ללכת לשום מקום !!!! מעט מאוד יודעים מה קרה, ולמרות שאנשים טובים ומעטים נמצאים בסביבתי כדי לעזור אני עדיין מרגישה ככ לבד ... מנסה להסתכל מהצד על כל מה שהיה כאילו היה סרט .. סרט אימה ... אולי ככה שאצפה מהצד .. אולי אוכל להבין איך זה קרה ... אולי אוכל לנקות את עצמי מהאשמה הנוראיתתתתתת הזווווווווו!!!!!!!!!!!!!!! הייתי בטיפול פסיכולוגי השבוע כבר פעמיים .., זה הדבר היחיד שאני מבינה שכרגע עוזר מיידית !! (לאזן אותי ..) שנותן לי תקווה לקום ולהמשיך לטפל בעצמי .. למרות הכאב האיום שבתוכי , זה מאפשר לי לחשוב בהיגיון ולא לפגוע בעצמי כמו שהייתי רוצה !!! - כדי שהכאב הזה יעלם .. ההתמדה שלי בטיפול מראה לי שאסור לי לוותר לעצמי ...אסור !!! ולמרות שבימים האחרונים אני על סף התמוטטות ... כוללת .. של הגוף והנפש .. אני חייבת לשמור על שפיות זמנית שאני מקבלת מהטיפולים ... כי אני מקבלת.. ואני צריכה להמשיך להאמין שהדרך הנוראית הזו , תהייה קלה יותר .. צריכה ..להאמין .. רוצה להאמין ...מאמינה .. רק שעייפה מלהבין את זה ברגע של כאב ...נוראיי , ועכשיו , העיניים יבשות כבר מדמעות שירדו ללא הרף ..אחרי..(לילה קשה).. הכאב שהיה בי אמנם קצת נרגע .. .. אך העצב הסופיי הזה שנמצא עמוק עמוק בתוכי עודנו חיי וקיים .. מרגישה שאני באיזה בור , עמוקק ,שחפרתי לעצמי ... לבדדדדדד, לבדדדדדדד, לבדדדדדדד ומי יצליח לעזור לי להתרומם??? , בטח אני בשלבים של ...להמאס על כולם .. אם אני מרגישה שנמאסתי לעצמי כבר... סליחה , על כל ההצפה הרגשית הזו שאני מעבירה אליכם כאן :-(((((((.. ((((ליאת ))) אני ככ מצטערת ... אבל , אני מרגישה ככ לבדדדדדד... הנפש שלי רוצה לקום ולברוח למקום טוב יותר , מקום שקט , מאושר , אבל הגוף שלי פשוט ממשיך להיות משותק לרצפה... קול חלש בתוכי מבקש מעצמי סליחה ... והקול מתגבר ומתגבר ואני כבר לא יכולה..... מבקשת מעצמי סליחה , סליחה ששתקתי, סליחה שקפאתי , סליחה שעייפתי , סליחה על שהרבה זמן לא נתתי לזה מקום חשוב אפילו כשהיה צריך לבכות , סליחה שהתביישתי .. סליחה , סליחה, סליחה, סליחה , סליחה על כל ההרס העצמי הזה .. שעשיתי לעצמי .. סליחה שלא יכולתי ...לעשות כלום .. סליחה ....שנראה שאני חזקה פשוט סליחה !!!!!!!! סליחה , על כל ההודעות הקשות שלי ... ליאת.. את כאן..?
ואיזו הקלה לדעת זאת ולחזור ולשנן לעצמך אני לא אשמה ואני לא צריכה להוכיח את זה לאף אחד, אפילו לא לעצמי זוהי מחילתו של הקרבן אוהבת אהבה
ש' שוב שלום "אם היו עינויים - הם הפליגו אליך מפרשי הלבן אל האופל שלך תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה". (לאה גולדברג) מאחלת לך היאספות נכונה אל חופי הסליחה. נסי להירגע ולנוח בחג החשוב הזה, אולי גם להניח בצד את מחשבות החולין, ולקדם מחשבות רעננות על התחדשות ותקווה. שלך ליאת
"אתמול בכיתי"- איינלה ונזנט. ספר מדהים על אישה יותר מדהימה שעברה זוועות בחיים בניהם אונס אכזרי והרימה את עצמה להכי גבוה שאפשר, והיום חייה מוקדשים לעזרה לאחרים. זה ספר שבו היא מספרת את סיפורה מתוך מחשבה שלספר את הסיפור מרפא אותה ובעיקר עוזר לרפא אחרים. היא מספרת את הזוועות שעברה ולאחר מכן את הלקח אותו למדה בזמנו בתור ילדה, נערה, אישה. בקריאה בו את פשוט תרגישי כאלו מישהו מדבר מהגרון שלך. מקווה שקצת יותר טוב עכשיו דנה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
