אוהבת מאד את אבא

שלום רב, אני אמא לשלושה, בתי בכורה בת 17 הביניות בת 3.5 והקטן בן 3 חודשים. הילדה לא הולכת לגן בינתיים,אנחנו מקווים שבקרוב זה יסתדר, דרך אגב היא לא רוצה ללכת באופן עקרוני בגיל שנה ו8 חודשים היא הלכה ונורא נורא בכתה ובסוף לקחנו אותה מהגן כיון שחלתה וירדה במשקל באופן משמעותי. הבעיה עיקרית היא שהילדה ישנה רק עם אבא וההיא לא מוכנה באופן אחר,כמו כן ראוי לציין שבמשך היום אני איתה בבית ואם קורה שאני לא מסכימה לתת לה משהו או פשוט לא מרשה והיא נורא רוצה אזהיא מתחילה לבכות בכי היסטרי ואומרת שהיא רוצה את אבא ושאבא ינחם אותה. כמו כן אני יותר מאמינה בשיטת החינוך ברוגע ולא צעקות וכוח ובעלי דווקא מאמין יותר בשיטת הצעקות והענשות וכוח. לדוגמא הוא יכול לומר לה אל תגשי אלי,אני לא רוצה להיות איתך וכ"ו.. אני ממש נפגעת ומרגישה חסרת אונים כאשר ביתי דוחה אותי באופן כה ברור ומשמעי. מה עלי לעשות?? האם זה בסדר שהיא כל כך רוצה להיות עם אבא? והרבה פעמים קורה שהיא מעדיפה אותו מאשר אותי. והיא גם אומרת שהיא אוהבת את אבא, אותי היא לפעמים גם מזכירה אבל אותו זה באופן קבוע. כמו כן עוד בעיה שהיא לא מוכנה ללכת לישון בלי אבא היא רוצה שאבא ישן איתה ורק הוא,ואם לא היא מתחילה לבכות שוב בכי היסטרי, האם זה בסדר שהיא מוכנה לישון רק עם אבא? האם זה לא מראה על אישזהי אובססיה, כמו היא נהייתה מאד קשורה לאביה, ואני מרגישה שזה בא על חשבוני. מחכה לתשובתך בתודה מראש,

יהודית שלום, אני רוצה להתייחס בתשובתי לשני חלקים. החלק הראשון נוגע לקשר בינה לאבא ובינה לבינך. לעיתים קרובות הילד מעדיף את אחד ההורים, מכל מיני סיבות. לא במקרה יש את האמרה "ילדה של אבא". לרוב זה נורמלי ואין בכך בעיה, מלבד הפגיעה הלא פשוטה שחש ההורה השני. ייתכן והיא מרגישה יותר צורך להיות איתו כי הוא לא בבית. אולי משהו בדרך בה אתם מתייחסים אליה הוא של תחרות על ליבה והיא מרגישה את זה. אם זה כך חשוב לגבש עמדה אחידה מולה. למשל מה שאמא אומרת גם אבא עומד מאחוריו ולהיפך. גם אם היא נותנת אהבה כדי לקבל את מה שרוצה. החלק השני והיותר בעייתי בדברייך, נוגע לדרך בה היא משפיעה בבית. נשמע שהיא זו שקובעת מה יהיה, האם תלך לגן, האם תקבל דברים. כאילו התפקידים התהפכו. זה לא נכון ואפילו מדאיג. עצתי היא לפנות לייעוץ, הדרכת הורים דרך יועצת של הגן, ובעיקר לחזור לעמדה בה אתם, כזוג קובעים מולה. למרות הקושי היא זקוקה לזה. בהצלחה, דרור

לדרור מקוה שאחרי מה שהיה פה אתמול, תגובתי להודעותיך לא תתפר כפגיעה אישית על ידי מישהו. אהבתי את תשובתך לאם המודאגת וברצוני להוסיף משהו שתפס את תשומת ליבי היחס של האב אל הבת לא משתקף חיובי לגמרי בתאורה של הכותבת. האם רואה שהוא לא פעם דוחה בגסות את הילדה והילדה דווקא נמשכת אליו עוד יותר בגלל זה. ייתכן שדווקא הדחיה הזאת גורמת לילדה להידבר אליו באופן כה אובססיבי, בשעה שאת אהבתה של האם היא לוקחת כמובן מאליו.