איבוד זהות

שלום לפסיכולוגית התורנית, יש דבר כזה בפסיכולוגיה- איבוד זהות. עברתי חוויה שהרחיקה עצמי מעצמי למרחקים שלא נגישים. אני לא מדברת על דפרסונליזציה או כל תופעה סוציאטיבית אחרת אלא, אני לא אני, הנני זרה לעצמי, פאסיבית. הכי נוח לבוא ולהניח כי זה דכאון אבל זה "כאילו" לכאורה רק נראה ככה. זה נמשך כבר זמן בלתי מבוטל. עברתי לעיר אחרת כאשר אני נשארתי בעירי הקודמת, עם החבר שנשאר שם בזרועות אחרת. עם תמונות וזכרונות שלתחושת החיות כשרכבתי על אופני בפארק הירקון, מקיימת תחרות מי יגיע ראשון. כאשר ניצחתי על תזמורת מורכבת בין ביצוע לביצוע בעבודה הקודמת. לפני שויתרתי על אמונותיי, עמדותיי על עולמי הרגשי. התאבלות ולשם מה? הייתי לכאורה אמיצה שהרשתי לעצמי לנטוש את נפשי ולגלות דברים אחרים אך, נשארתי במאין המתנה נצחית שלא יהיו בה תזוזות שוב ולעולם. מצב כרוני של כניעה, ויתור,פאסיביות ללא שמץ של שליטה להצליח לקחת את החיים שלי בחזרה. אובדן זהות בפסיכולוגיה- מה מאפיין אותו? מה הסיפור שלו? האם בתוך האובדן, יש שלבים, חיות, דינמיות, מעברים, שלבים? איך שבים "הביתה"? להת'

את קיימת את חיה את כאן יש לך זכרונות מתקופות של חיות ושמחה את יודעת שלא הלכת לאיבוד באמת. אולי חווית אובדן, אבל את עצמך אינך יכולה לאבד לעולם, לטוב או לרע. רק , לדעתי, "הסתבכו לך בחוטים" ונהיתה לך פקעת בנשמה הרגשות והמחשבות השליליים באים מן הצד ההרסני, מהרוע. בין אם זה מכוון אל עצמך או אל אחרים. אפשר להתחיל לפרום א הפקעת מלמשוך את החוט הזה החוצה, להסתכל על הדינמירה שלו וכל מחשבה ורגש שעולים מתוך המקום הזה לשנן ולחזור לעצמך "זאת לא אני" או אפשר גם אחרת, מתוך הזכרונות המאושרים לבודד את תחושת החיות והשמחה, את הגרעין הפנימי שלהמהות וההויה הפש/וטה. להיכנס לזכרונות הנעימים האלה, לחזק אותם, להתענג עליהם, לאהוב אותם זה נקרא אהבה עצמית זה פשוט כלי לשפיות המון כוח שיהיה לך לגבור על הרע רבי נחמן אומר "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן" והכוונה לנשמה המשולה לנר לפעמים הלהבה כל כך קטנה שהיא כמעט לא נראית בחושך אבל אם את עוד חיה, ואני מקווה שכך, אחרי איומי ההתאבדות שלך, אז הלהבה עוד שולקת היכן שהוא בתוך הנשמה "אין יאוש בעולם כלל" היאוש הוא כפירה במציאות הרוח האנושית. הרוח האנושית מנצחת, חזקה, איתנה. היא קיימת בתוכנו, בתוך כולם!!

היי, ראשית תודה על דבריך המועדדים אך, מדוע את חושבת שאת מכירה אותי? היכן איימתי להתאבד? אומנם עוברת לי המחשבה מדי פעם בראש אך, מעולם לא ביטאתי אותה בקול ומלבד זאת, אהבתי את החיים יותר מדי בשביל לשים להם קץ. יש לך תחושה שאת מכירה אותי, אפשר לשאול מהיכן?אני כותבת בכינוי אנונימי בלי יותר מדי פרטים מזהים (כך לפחות אני מקווה). האם נפגשנו בעבר? שתהיה לך שנה טובה

שלום 'אינני' התיאור שלך את מצבך נותר במידת מה מעורפל ולא ברור מבחינתי, וקשה מאד לתת הסברים מניחים את הדעת על סמך המידע המועט הזה. נהוג לראות בזהות העצמית איזו מהות גרעינית בסיסית, הנרכשת בתהליך ההתפתחות, ואשר מגיעה לדרגות שונות של גיבוש ולכידות. לטעמי, מה שאת מתארת אינו אובדן זהות, אלא מצב משברי קשה המעורר הרבה חרדה, ואשר יש להתייחס אליו בכובד ראש במסגרת טיפולית עם איש מקצוע. אל תסתפקי בשום מקרה בפורום אינטרנטי לצורך הבנה וטיפול עצמי. בהצלחה ליאת

אבל מה לעשות שאני בטיפול!גם כדורים לקחתי, ואפילו יותר מכך- זה בא כתוצאה מטיפול פסיכולוגי לא מקצועי בעליל. בכל אופן, רב תודות ושיהיה לך חג שמח

ליאת יקרה שלא בטובתי נכנסתי לדיון עם הכותבת כיוון שזיהיתי אותה בטעות או שלא בטעות עם קריאות מצוקה דומות הייתי אמפתית ותומכת ונעשה לי פה עוול בשרשור הזה אבקש שתקראי ותתיחסי אהבה תמה