עזרה דחופה

היי, יש לי אחות שהיא כבר לקראת שנות ה- 30 שלה. מאז שאני זוכרת את עצמי היא לא מצאה את עצמה, התמרדה, והוציאה את האגרסיות שלה לכל מי שסביבה. זה הגיע למצב של אי מודעות או רגישות לאנשים שסביבה ואוהבים אותה, אי מציאותיות ( עדיין סמוכה על שולחנו של אבי) בקשר למה שקורה סביבה וחוסר ארגון ועצמאיות. היא שרויה במתח והעצבים מתפרצים ממנה בכל רגע נתון. היא רואה את כולם כנגדה, שכולם משקרים לה ושונאים אותה ורוצים לרדת עליה - במיוחד האנשים הכי קרובים אליה. היא רואה את המציאות בצורה מאוד שגויה, היא לא מצליחה לפתח את עצמה בגלל (אני משערת) דימוי עצמי נמוך והרס עצמי. שלא כמו אצל אנשים אחרים הדימוי העצמי שלה מופיע ביחס הפוך כלפי חוץ - היא מתנשאת, עצבנית חסרת התחשבות ויהירה. לא נשארו לה הרבה אנשים סביבה אבל היא לא מודעת שהבעיה היא בה. היא ביקרה אצל כמה פסיכולוגים בעבר ועכשיו המצב מתדרדר ומביא לקרע עמוק במשפחה ובמיוחד בין הוריי. ראייתה הפכה למעוותת היא נראית מאוד עדינה אך פיתחה לעצמה עור של זאב. אני לא יודעת למי לפנות שכן היא ביקרה בעבר אצל פסיכולוגים אך אנשים שלא מכירים אותה לא יצליחו למצוא בעייה אצלה שכן כלפי אנשים חדשים היא נראית בסדר לחלוטין.. זה הגיע למצב שאני מפחדת שהיא תעשה לעצמה משהו. ולאן אני צריכה לפנות כדי לעזור לה, המצב ממש דחוף.

ש ראשית - המחשבות שהיא תעשה לעצמה משהו - לפעמים זה פחד שלנו,שלא תמיד הוא מציאותי. טוב שאת עירנית ובכל זאת... קשה לעזור למישהי שחושבת שכולם נגדה. הייתי מציעה שבשלב ראשון תנסי להתקרב אליה. תציעי לה להיפגש לקפה או לארוחה,או סתם לטייל. תגידי לה שאת אוהבת אותה,ודואגת לה ומאוד רוצה את קירבתה. קני לה איזה מתנה קטנה ומרגשת, תכתבי לה משהו מרגש מהלב. תשלחי לה אס אמ אס ,תזמיני אותה מדי פעם לסרט או בילוי. אם היא כועסת תקשיבי לה.תשאלי איך אפשר לעזור.אל תשפטי,אל תעבירי ביקורת. תני לה להרגיש נוח לבטא את עצמה ולהרגיש שאת נמצאת שם בשבילה. גם אם זה יקח זמן,יכול להיות שלאט לאט היא תוריד קצת התנגדות,ואז נסי להבין ממנה למה היא מרגישה כך,האם היא חשבה על משהו שיכול לעזור לה ,נסו לחשוב ביחד על משהו ,אולי סדנא אולי קבוצת תמיכה,אולי טיפול דרך בעלי חיים-המגע מאוד עוזר. ו... היא בסדר למרות הכל. פשוט צריכה קצת עזרה בלהתמודד עם עצמה. אל תהפכו אותה ללא בסדר,למישהי בעייתית. את יודעת,בחדשות הערב דיברו על מקלט קופים.הגיע לשם קוף שרצו להרוג אותו כי טענו שהוא משתולל , "משוגע" והורס. המטפלת באותו מקלט קופים מספרת שהיא לא הבינה את טענותיהם,הוא אחד הקופים הטובים והרגועים. מסתבר שכלאו אותו בכלוב קטן שלא התאים לקוף מהסוג שלו. לא יצרו לו מרחב מחייה שמתאים לו ולכן התנהג כך. וגם אנחנו,בני האדם. כאשר אין לנו מרחב מחייה שמתאים לנו ,אנו מגיבים בעצבנות,יהירות,התפרצות ועוד ..... מה את אומרת?

מאז שאני זוכרת את עצמי זה מה שאני עושה. אני יושבת ושומעת את התיאוריה שלה על ההורים שלנו (ואני משתדלת שלא להעיר) על זה שהם מנסים להרוס אותה ושהיא לא צריכה אותם ושהם לא מבינים אותה. העניין הוא - שעוד לא ראיתי 2 מבוגרים שכל כך מנסים להיכנס לתוך נעליים של מישהו אחר ולתת לה את מה שהיא מבקשת ואומרת שהיא צריכה. יכול להיות שהיא לא יודעת מה היא צריכה. לבקשתה הם קנו לה דירה עסק לימודים וכו'. כדי שתמצא שגרה - שגם זה יכול לעזור. את הלימודים הפסיקה. העסק פשט רגל ובעל הבית פינה אותה.קשה מאוד להימצא סביבה כי היא מרחיקה את כולם ממנה ע"י זה שהיא תוקפת אותם ונכנסת למגננה כי היא חושבת שאנשים נגדה. לפני כמה זמן ישבנו ודיברנו וניסיתי לדבר איתה ולנסות להסביר לה שאני זוכרת אותה בתור האחות העדינה - ובאמת המוכשרת מבינינו, ושאף פעם היא לא ידעה לצעוק ככה או לדבר בצורה כזו. שאנשים לא נגדה ושבסך הכל דואגים לה ואוהבים אותה. אבל היא שאלה אותי אם ההורים שלחו אותי. אני מפחדת שאם אציע לה שתלך לטיפול או מישהו מבחוץ היא תגיד שאני חושבת שהיא כישלון.משוגעת וכו'. שזה סביר להניח מה שהיא תגיד. זה לא מצב חדש אז ניסיתי הרבה מזה, וכך גם ההורים שלי, שהסיבה שאני פונה אלייך זה שהם הרימו ידיים וגם נמצאים בדיכאון קשה. כשאנחנו יוצאות לבלות אני מרגישה שהיא מרחיקה את עצמה ממני והיא לא רוצה שאני יכיר אותה או שמישהו יראה מי היא. היא ישר חושבת שאני לא יבין. אף אחד לא מבין, ולכן היא מסתגרת בתוך עולם שחור משל עצמה. היא לא חיה עם אף אחד ואין לה בן זוג כבר הרבה מאוד זמן. ברור לי שתעזור לה ראייה מבחוץ, אובייקטיבית שאולי תתן לה משקפיים אחרות לראות את הדברים, אבל עוד לא מצאנו אותה.

שלום ש', קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, להביא לטיפול אדם בוגר ואחראי למעשיו בניגוד לרצונו. המצב קשה אף יותר בהיעדר תובנה למצב, ובהשלכת האחריות על הזולת. הדרך היחידה בה אפשר יהיה - אולי - לכפות עליה טיפול, תהיה באמצעות החלטה משפחתית שלא להסכים לאורח החיים הנצלני, והחלטה להמשיך ולתמוך בה רק אם תסכים להתראות עם גורם מקצועי כלשהו מתחום בריאות הנפש. בהצלחה ליאת

בתור האחות שלפעמים לא מובנת אני יכולה להגיד לך שבמצב כפי שהוא משתקף ממה שאת מתארת מאד מלחיץ עבורה. אני רק יכולה להגיד שלקרוא את המכתב שלך כבר הרגיש לי "הצילו" בשבילה ואני כבר מבינה את תחושת הבדידות שלה ואת הבלבול שהיא בוודאי שרויה בו. אני מרגישה ממך חוסר הבנה מוחלט לגבי המצב שלה, את לא מקבלת אותה כלל ולא מנסה להבין אותה אלא לכפות עליה את צורת המחשבה שלך, לפיה היא הורסת לעצמה את החיים וכולי. מי את שתאשימי אותה בריבים בין הורייך?? מי את שתקבעי למה היא בסדר ומה זה עניינך מה וכמה קנו לה ועשו לה? לטענתך היא מרחיקה את כולם בהתנהגות שלה, מה את יודעת בכלל? אולי היא עברה חוויה קשה לאחרונה, אולי היחס של המשפחה הוא זה שגורם לה לא לתת אמון באנשים מבחוץ? מאד מפריעה לי הגישה שלך שלדעתך היא כ"כ לא בסדר, ואין לי ספק שאם אני מרגישה את זה דרך הרשת, היא מרגישה זאת עד מוות פנים אל פנים כשהטענות מופנות כלפיה, אפילו אם במסווה של דאגה ואכפתיות. אני מקווה שאת מבינה שאני מנסה לעזור ולהראות לך את הצד שלה ולא חושבת שאני תוקפת או משהו (כי מין הסתם בי את לא פוגעת:)

חשוב שתביני שאת הדברים האלה לא אמרתי לה בחיים כי אמנם בחוץ כך היא מצטיירת מבפנים היא כעלה נידף. היא מספרת לי הרבה על המצב שלה ואני היחידה שיודעת מה קורה, היחידה גם מבין החברים שלה - מאחר ולא נשארו לה הרבה. וההורים - הם פרודים כרגע בגלל המצב - ואם בנאדם מגיע למקום שמגדל אותו, מקלל אותו יורק עליו (פיזית)ומייחל למותו ומספר לו על שנאתו - זה יצר מצב של רגשות אשם אחד על השני ולבסוף פירוד. ובאשר לקניות - זה לא במטרה לבקר - זה כדי להראות שהיא כן ניסתה לחיות בשגרה מסויימת ושהשתדלו בשבילה- חס וחלילה שאני אתלונן על זה שקונים לה. לא נוצר מצב של חיכוך בינה לבין משפחתי כי היא תמיד דאגה להראות לכולם שלא להתקרב אליה ולא לשאול. אני "החוצפנית" שמעיזה לשאול ולחקור אודותיה. הם מנסים ללטף מרחוק אבל לא שואלים על אודותיה כי היא תראה זאת כחדירה לחיים הפרטיים. והאם משהו עובר/עבר עליה - כן קרה משהו שהופך אותה לשונה יותר מכולם - אבל לא משהו שמישהו חס וחלילה עשה לה. היא פשוט בחרה בדרך חיים שונה מכולם, לא משהו שצריך להתבייש בו, או שימנע ממנה מלהתקדם. חשוב שתביני שזה לא מצב של שנה או שנתיים זה משהו כמו 12 שנים שאנשים מנסים להושיט לה יד אבל היא רואה אותה כיד מזיקה. אני מבינה איך זה יכול להצטייר לך מההודעות שלי, תביני שזה אחרי ייאוש רב הדברים שאני אומרת, אין לי דרך להסביר לך שהגישה שלי היא לא כמו שהבנת, אבל אם הייתי כופה עליה את מחשבותיי או אומרת לה שהחשיבה שלה בעיניי לא נכונה, לא הייתי נשארת אשת הסוד היחידה שלה. במיוחד לא לאדם חשדן כמוה. אני מאוד אוהבת אותה, הלוואי והייתי יכולה להסתכל עליה מחייכת ולדעת שזה חיוך אמיתי ולא מעושה. זה בלבד מדאגה ויאוש, שאני יושבת בחדר עכשיו, ומחוץ לדלת 4 אנשים יושבים בבתים שונים ובוכים על המצב.