היה לי טיפול ככ קשה ..אתמול ..

טוב הוא לא הראשון בשנה ו3 האחרונים .. ..הכל התחיל בפגישה בסדר ..למרות כשכבר בדרך לפסיכולוג הכאבי בטן ..מופיעים.. חייכתי ..באתי עייפה מאוד ..כי הימים האחרונים עמוסים רגשית מאוד ..פיהקתי כל רגע .. דיברתי רגיל ..לאו דווקא על האונס שעברתי.. הייתי כבר ביום שני ..אפילו אמרתי בהתחלה ..שמשום מה מרגיש לי שלא הייתי בטיפול איזה חודש ..בסהכ עברו 3 ימים ...עצוב... באיזשהו שלב ..בטיפול התחלתי להרגיש בחילה איומה ...נזכרתי פתאום בדברים שהוא עשה לי ..נזכרתי איך הוא אנס אותי ..בלי קשר לכלום ..החלטתי לשתוק כל מילה מעבר ..רק תגלגל אותי אחורה מידיי ..יום חמישי סופש ..לסחוב עליי ..את הכאב הזה לבד ..העדפתי לשתוק .. גם כן דפוקה ..עשר דקות ראשונות ..עד שמתעלה על עצמי ..מתחילה לדבר ..עשר דקות אחכ ..כבר מתחילה להרגיש לא טוב ..כל הפגישה אולי עשרים דקות אני בפוקוס מעלה דברים ..מה יהיה ?...אולי לא שווה בכלל להמשיך .. עמדתי להקיא ..רציתי לברוח משם ..היו עוד עשר דקות לסיום הטיפול .. הרגשתי מסוחררת ..הפסיכולוג הביא לי שתיה מתוקה ... הייתי מתה שהאדמה תבלע אותי ..התחלתי לצחוק כאילו הכל בדר ..רק שיעבור כבר הזמן הזה..הכל בסדר איתי ..שוב המסיכה הזו ..אופפפפפפפפפפ חשבתי שהימים האלה כבר עברו ממני ... חשבתי שתופעות הגוף כבר מאחוריי.. כל שנייה שאלתי .. נו..סיימנו ??..(זה רגיל אצלי ).. אמנם בפעם השלישית הוא אמר לי .. "לא רוצה להחזיק אותך בכח" .. אם את רוצה ללכת אז נסיים .. (כן..היה עוד דקה ממילא לסיום)..חח עצוב שזה מצחיק ירדתי לאוטו ...הנעתי ..נסעתי קצת ועצרתי בצד ..בכיתי ..בטירוף..פתחתי את הדלת ..הקאתי .. התקף חרדה הופיע ..קושי בנשימה ..איבדתי שליטה .. אני כבר ..מאבדת בעצם.. הגעתי הבייתה , בעלי חיכה לי ..הוא היה עייף ככ ..שהוא הלך לישון .. מרחתי חיוך על הפנים כאילו הכל בסדר ..ככ רציתי שהוא יעלם כבר לחדר .. ואוכל להתפרק לבד עם עצמי .. ישבתי עם עצמי חצי לילה ..ובכיתי ..הקאתי .. מיאוש טוטאלי ..בלעתי עשר כדורים שטישטשו אותי והצלחתי להרדם עד הבוקר ..(ממילא זה לא עזר ..לאט לאט אני מגלה שאני מעלה בשקט את המינון של לפגוע בעצמי , בהתחלה ..זה התחיל ב 2 כדורים להרגיע , עבר לחמש ..היום זה כבר עשר ..מה יהיה איתי ?).. הכאב הזה ..ככ כואב ..שאני לא יודעת מה לעשות .. המילים מאבדות משמעות אמיתית לכאב שלי .. ריקה לחלוטין ..מפורקת ... מפחדת .. מפחדת מהמצב הזה שאני נמצאת בו .. מפחדת מההרס הנוסף הזה שאני מעבירה את עצמי .. הטיפולים האלה מדכאים אותי ..מוציאים ממני כל טיפת ..כח אפשרית ..(כן ..אני יודעת עד כמה הם חשובים ..וגם יודעת מה אני עוברת ..איתם..:-((( ) אין לי כח להתמודד עם החיים שלי .. כולם אומרים לי "את חזקה " .."את תעברי את זה " .. ואני שואלת איך? מתי? ... על הבוקר שלחתי סמס למטפל שלי .. "אחד הלילות היותר קשים שעברתי ..מהקאות ועד ייאוש טוטאלי ..עשר כדורים לא הצליחו להרגיע אותי חוצ מלטשטש עד עכשיו ..אז מה נותר לעשות ??..מלבד לרצות לוותר על הכל ..כשבעצם אפילו עכשיו למילים אין אפשרות להביע משמעות אמיתית לכאב מריקנות מוחלטת ???....." הוא לא ענה לי ..נו בטח ..מה יש לענות ..בטח גם לו נמאס .. בכלל להתמודד עם בחורה שעברה אונס ...זה לא טיפול קל ..שואב המון כוחות .. אולי אני מנסה לשכנע את עצמי לוותר ..לפני שמישהו אחר יעשה את זה ... עצוב לי מאוד... סליחה ..

ממיייייייייייייייייייי! אוף אני חושבת שהחיסרון העיקרי של האינטרנט ולכן גם של הפורום הוא שאי אפשר באמת לחבק את מי שכל כך רוצים שירגיש יותר טוב... :( אאוצ' אני לא יודעת מה לכתוב לך כדי שתרגישי "מעולה" אבל יש לי קצת מה לכתוב בכל זאת... אין לך מה להתנצל וברור שזה מתיש להיות שם בשבילך אף אחד לא אומר שאם בעלך או המטפל היו יכולים לקבל אותך בלי החוויה הנוראית שעברת הם לא היו עושים את זה אבל זו מי שאת ותאמיני או לא הם אוהבים אותך כמו שאת עם כל החבילה ה"מתישה" הזו. מה יש להגיד ואיך אני אשכנע אותך שאין לך ומעולם לא היתה לך סיבה להתנצל או להצטער??? ממי שלי, לאף אחד אין כח להתמודד עם החיים האלו אבל לפעמים מרגישים יותר טוב ולפעמים החיים הם ממש עניין נחמד ומעניין שלא מכיל רק קושי אלא גם יופי וגם שמחה והנאה. הדקות האלו במהלך השנים משנות לנו וגורמות לנו לרצות להיות בחיים האלו כי אפילו שיש את רוב הזמן שקשה ורגיל ומשעמם וכואאבבבבבבבבבבבבבבב כל כך כל כך יש לך בעל שאוהב אותך ומקבל אותך. אני מבינה את החשש "להפיל" עליו יותר מדי אבל הוא שם בשבילך והוא רוצה להיות אמיתי איתך כי אין אופציה אחרת לנישואים. את מדברת על המטפל שלך. אין לך מה לדאוג בקשר אליו... את צריכה לחשוב מה הוא יכל לענות לך שהיה גורם לך להרגיש אחרת? האם הודעה היתה מספיקה? טלפון? סביר להניח שהסיבה שהוא לא ענה לך היא כדי לתת לך מנוחה את יודעת הרי שלמשל טיפול נמשך שעה ולא יותר כדי לתת למוח לעבד ולהפנים ולאחר מכן לנוח קצת עד הטיפול הבא שכמו שאת מציינת לוקחת הרבה מאד אנרגיות (מהמטופל!!!- המטפל לא רלוונטי אלייך בכלל!!!). אני חושבת שאת צריכה קצת יותר לחשוב על עצמך ולתת לעצמך את המקום שבו את אומרת עכשיו אני בטיפול ואני המרכז ולא המטפל שלי סביר להניח שאם את עושה את זה (מוותרת על עצמך) בטיפול את עושה זאת במקומות נוספים ואולי אם קשה לך לדון על עניין הסיוט שעברת תדוני בהתחלה עם המטפל על למה לעזאזל את מרגישה שאת תמיד במקום אחרון אפילו למשל אצלו שאת משלמת לו כדי לקבל את המקום שלך אז איך יכול להיות שאת מתנצלת על המקום הזה??? ואז כשאת ממלא לעצמך את הראש בזה שאת "מציקה" או "קשה לטיפול" או מה שזה לא יהיה אז בטח שתשלחי הודעה כדי לראות שלמישהו אכפת, שיש שם מישהו שמקשיב... אנחנו כאן כדי להקשיב, ולנו אכפת מאד. אנחנו אוהבים אותך. אני לא מאמינה שאת באמת רוצה לשים לזה סוף, חישבי על יום החתונה שלך, על הולדת הילדים (שישנם או שיגיעו), על הפנים היפות של בעלך, ותגידי לי שוב - האם את באמת רוצה לסיים את החיים האלו? תיכף ממש מתחילה שנה חדשה, ואולי בשנה הזו נגיד לעצמנו שככה לא מדברים- כי לעתים אנחנו מתחילים להאמין במה שאנחנו אומרים ואני לא רוצה שחס וחלילה תאמיני שאת רוצה למות או לחדול מלהתקיים. עצוב לנו לראות אותך ככה ואנחנו רוצים שתחשבי מה יכול לגרום לך להרגיש יותר טוב, ושנתחיל לעשות את זה - את שם ואנחנו כאן מעבר למחשב כדי לעזור לך. יש לי עוד הרבה לכתוב (הרבה מאד) אבל הכי חשוב זה שתדעי בבירור בלי שום ספקות שיש מי שאוהב ויש מי שמקשיב גם בשבת כשהפסיכולוגים ביום חופש... תספרי לנו עוד, הדסי

העלת דמעו בעיניי .. אמיתי כזה .. האכפתיות ..ההבנה ..הרגישות.. מחממת את הלב ..ממלא מהריקנות הנוראית הזו .. תודה על מה שכתבת ..אני עייפה מידיי היום בכדי לכתוב ... אנסה להגיב לך מאוחר יותר ... תודה רבה חברה .. שגרמת לי להבין שיש עוד אנשים טובים , אכפתיים.. למרות שאת רק שם ..מאחורי המחשב .. מרגש עד דמעות .. בהמון הערכה , שבת שלום ש' ואני אכתוב ..

שלום ש', הסיפור שלך קשה ונוגע ללב, ועצוב לראות עד כמה גבוה המחיר גם שנים אחרי הטראומה. טוב שאת מצליחה לשתף. נסי להתעניין אצל המטפל שלך על טיפול EMDR, שלדעתי יכול לסייע לך בהפחתת רמת העוררות מול זכר הטראומה. החזיקי מעמד, והמשיכי לעבוד ככל יכולתך על ההחלמה שלך ליאת