ליאת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/08/2007 | 16:26 | מאת: ד.

למה???????????????לא חשבתי לכתוב פה היום, אבל ארועי היום גרמו לי לעשות זאת בכל זאת.אני יודעת על כך שהיא נידבה מידע עליי,ואני ממש לא מצליחה להבין אותה, למה בעצם?! זה כל כך לא במקום, כל כך לא רצוי ובעיקר לא הוגן! אפילו מואשם ברצח הוא בחזקת חף מפשע עש שלא הוכח אחרת. זה הרבה מעבר לזה שהיא אולי חושבת שאני רואה את הדברים בצורה מעוותת,זה חוסר אמון מחריד! לפעמים ורק לפעמים אפשר לתת אמון במטופל, גם כשהוא רק *מטופל* אלא אם משהו באמון נשבר, מה שלא קרה מולה ועוד בכל כך מעט זמן.האם באמת כל כך קשה לפסיכולוג להבין ולהאמין-שמטופל כן מודע למה שבאמת נחשב דחוף? אני לא בסכנת חיים -לפחות לא גופנית אז למה?. אני מניחה שאני צריכה ל"הודות" לה,על כך שבמילה אחת ובשבריר של שניה,היא גרמה לי לשיתוק מוחלט. לחזור לגיל 15 לשתיקה, ולהזכירה להוציא מתוכי הייתה המטרה בלבד.מסתבר שגם לזה אני לא ראויה. אני לא יכולה לדבר איתה כך שאני מקווה שדרך פה זה יגיע אליה. שתדע שהידיעה הזו לא הוסיפה כלום לכמה מפגשים, אבל היא בהחלט הרסה ופגעה. וכנראה שאמון זה לא משהו שבאמת באמת קיים, בדיוק כמו כנות ויושר. ומסתבר שדווקא העדר שלהם הופך הכל לפשוט יותר. אני אפילו לא כועסת, אני פגועה ומאוד!!! יש מעט מאוד דברים שאני יכולה להאחז בהם בתקופה הזו,ולא בקלות ובסוף הם מתנפצים לי בפרצוף אחד אחרי השני.כן ואין לי ספק שהיא מבחינתה חושבת רק על טובתי.... וזהו שלא התוצאות של זה רחוקות מלהיות טובות, אבל זה בטח לא ממש משנה לה. ואת הנעשה אין להשיב! חבל שכך... דנה

לקריאה נוספת והעמקה
24/08/2007 | 00:27 | מאת: ליאת מנדלבאום

דנה, אני לא ממש בטוחה שאני מבינה עד הסוף מה קרה לך היום, אבל צר לי לשמוע שאת חשה פגועה. איני יודעת מהי המילה האחת שגרמה לך לשיתוק כזה, אבל אני מאחלת לך מכל לבי שתצליחי להתגבר עליו ולעזור לעצמך. אם תפרטי מעט יותר, אולי אצליח להבין ולעזור יותר. סוף שבוע רגוע ליאת

24/08/2007 | 00:46 | מאת: ד.

אם את לא מבינה, אני לא רואה למה היא תבין. מה שבטוח שמהתשובה שלך אני זו שלא מבינה כלום. מילא זה כבר אבוד.אני אמשיך לנסות ולהתגבר בדרכים המוכרות לי לפחות עד ש... ובכל זאת תודה על התשובה. לילה טוב דנה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית