דכאון גם

בת 34. רווקה. רוב הגברים לא רצו בי לקשר רציני. לא יודעת מה זה קשר רציני כבר עשר שנים ואולי יותר. קשה לי כל כך. מרגישה חסך גדול באהבה, בחברות, בהקשבה של גבר. אין לי כוח לאתרים כבר, ניסיתי אותם שנים. השבוע ניסיתי להרשם למשרד שידוכים, אך ברגע האחרון ביטלתי. קניתי דירה אבל אני לא מרוצה ממנה ומרגישה בדידות קשה. חברות כמעט שאין לי (למעשה אין לי בכלל אם חושבים על זה). אני מרגישה מצוקה נפשית נוראית, ולא יודעת לאן לפנות. פוחדת ומאמינה שאשאר לבד עד סוף חיי - כי אני וגברים זה משהו לא מחייב. ואני זקוקה לבנזוג - נפשית וכלכלית. אבל משהו שם לא דופק כמו שצריך - כבר שנים. בקיצור. אולי עדיף לגמור עם זה... אולי אני לא מתאימה לעולם הזה.

שיר יקרה, תיארת תחושת בדידות, כמיהה שאינה זוכה זמן רב למימוש, יאוש... אני יכולה להבין כיצד ברגעי המצוקה את נוטה לפתרונות קיצוניים, אבל אנא - חכי... אני רוצה לבקש ממך לשקול דרכים שדורשות מחויבות והשקעה מעמיקה, אך במקביל יכולות ליצור שינויים משמעותיים בתפיסתך העצמית ובדפוסי יצירת הקשר שלך. אני מתכוונת לטיפול דינמי פרטני, בשילוב של תמיכה נוספת דרך טיפול קבוצתי ויתכן שגם טיפול תרופתי נוגד דיכאון. כדאי לנסות, ואפשר להתייעץ עימנו עוד. החזיקי מעמד, אורנה