********

האם אתם המטפלים חושבים ביום יום על מטופלים או שברגע שהדלת נסגרת, אצלכם זה נגמר ואצלנו זה מתחיל? קורה לכם שהתאהבתם במטופלת אבל אתם כל כך "מקצועיים" שהדחקתם רגשות אלו? האם למרות כל המקצועיות והאטיקה אפשר שמטפלים יתאהבו במטופלת בלי ידיעתה ולא יספרו לה זאת בגלל המקצועיות? או שכל תרחיש כזה אתם ישר מסבירים על ידי העברה, העברה נגדית, הפנמה הזדהות השלכה וכו'.

יעל שלום, את שואלת שאלות חשובות. אבל הייתי מבקש ממך שתנסי לענות לעצמך מדוע את שואלת אותן, כי לא נראה שזה ללא סיבה. השאלה האם המטופל ממשיך להתקיים במחשבתו של המטפל גם בין הפגישות היא שאלה המשקפת חוסר אמון שלמטפל באמת אכפת מהמטופל. חוסר האמון הוא בסיסי הרבה פעמים כך שגם אם אענה, וזו אכן התשובה שלי, שהמפגש שלי עם המטופל קורה לא רק בזמן הפגישה אלא גם בין הפגישות, לא יהיה קל להאמין בזה ולהפנים את זה כאמת. לגבי ההתאהבות, הרי שבמפגש אינטימי בין שני אנשים יש מקום למגוון של רגשות, בהם גם אהבה והתאהבות. אבל ממש כפי שכל דבר אחר שקורה אצל המטפל הוא חומר לניסיון להבין מה קורה בטיפול, מה קורה אצל המטופל ומה קורה אצל המטפל, כך גם בנושא של ההתאהבות. לגבי האם לשתף את המטופל/ת ברגשות אלו ישנן גישות שונות. אך בכולן נעשית מחשבה על הטיפול ועל הרגשות הללו בהקשר של הטיפול. דרור