שאלה

צהריים טובים , אני בת 31, נשואה + 2 . לכאורה יש לי הכל, בעל מקסים ואוהב, אדם מיוחד שנותן לי את הספייס שלי לא מעט. שנינו עובדים באופן מסודר וסה"כ יש יציבות כלכלית, " לא חסר לי כלום " . ובכל זאת, אני לא מאושרת ודי מדופרסת לא מעט, היה לי מזמן קשר כלשהו - לא פיזי, סיפרתי לבעלי והוא סלח בהתניה שלא יקרה לעולם , התאוששתי מאז ואז נולדו שני הילדים - השני לא מזמן , הגדול בן 3. מאז ניהלתי קשר רומנטי עם מישהו וגם כיום - הקשרים אומנם יותר רציניים ממאהב או משהו כזה , אך כל יציאה מקשר מכניסה אותי לכמעט דיכאון ודכדוך ארוכים , בעלי כמו שציינתי נותן לי מרחב אך בטח לא אוכל לספר לו על זה.. אני אוהבת אותו אבל תמיד צריכה עוד ריגושים ומרגישה ריקנות כאשר אין לי משהו בסביבה, אני בסך הכל בן אדם טוב, מכובדת, הגונה ומאד ישרה - אני לא משקרת אבל מה שקשור לזה - כאילו מוציא ממני את הטוב. בנוסף , יש לי המון פחדים וחרדות שקשורים לילדים, שלא יפגעו , יפצעו או כל דבר אחר. הייתי בטיפול בעבר - מספר חודשים - כעשרים פגישות אך לא ניתן לומר שהטיפול עזר לי . אולי במקצת , אני מנסה שוב ושוב ואני שוב חוזרת לזה. אני הייתי רוצה להיות במקום שלו, רציני ועמוק כמו בעלי , בעלי מאד יציב ויודע לקבל את החיים יפה ואצלי הכל קשה. מה לעשות ?

שלום 'אני', את מתארת את בעלך כאיש מקסים ואוהב, רציני, יציב ועמוק, ובכל זאת מספרת על צורך בלתי פוסק למצוא ריגושים מחוץ לבית. אסוציאטיבית, המחשבה שלי נדדה אל הפנייה של מלכה, ששאלה מעט מתחתייך על הצורך להתפשר. יכול להיות שהבחירה שלך בבעל מקסים, יציב ומבוסס ענתה על צרכים מסוימים שלך, תוך התעלמות מצרכים אחרים, חשובים לא פחות. אני חושבת שיש מקום לחזור ל?טיפול, דווקא עכשיו, דווקא מתוך האי-נחת הנוכחית, ולבדוק באומץ את הבחירות של אז ואת אלה של היום. יש לי הרגשה שכאשר סוגיות אלה יבואו על פתרונן, תחושי הפחתה משמעותית בחרדות שלך, גם אלה המתייחסות כרגע אל הילדים. טיפול זוגי, לפחות בעיני, יהיה רק בשלב ב'. בהצלחה ליאת