דיור מוגן

שלום, אני רווקה בת 41, חסרת נסיון בחיים אך בעלת וותק רב בתחושות דכאון וחרדות. למרות טיפול תרופתי התחושות הקשות לא נעלמות, אלא אפילו מתגברות. ניסיתי גם טיפול פסיכולוגי אצל מספר מטפלים - ולא נעזרתי בו - תמיד הגעתי לתחושות תסכול מאוד קשות ועזבתי. אני בעלת מודעות יתר למצבי, למגבלות האישיות שלי והייאוש אופף אותי מכל עבר. איני מתאימה לחיים האלה, להישגיות המטורפת, לצביעות הרבה בכל מקום, לרוע של האנשים ובקושי מצליחה למצוא איים קטנים של חברה אנושית שבה ארגיש בנוח. אין לי כמעט חברות, איני מצליחה להכיר מישהו ליחסי קירבה ואינטימיות בגלל מראי (אני שמנה) ובגלל קשיים נוספים (מה גם שבגילי, קשה יותר למצוא). יש לי המון רגשי נחיתות - לאו דווקא מדברים אובייקטיביים - אני אינטליגנטית, שנונה, מצחיקה, בעלת פנים נאות, אלא מכך שאני כישלון בכל התחומים הנמדדים - מציאת בן זוג, הולדת ילדים (גם לו היה לי בן זוג, איני חושבת שהייתי בוחרת ללדת, כיון שאיני בוטחת ביכולתי הנפשית לגדל ילד שייצא כשיר לחיים, לאור "כשלוני" שלי בחיים), מציאת עבודה מכניסה (אני אקדמאית אבל עובדת כמזכירה בשכר מינימום) ועוד ועוד. איני מבינה כיצד טיפול פסיכולוגי עוזר בחיזוק בטחון עצמי שנמצא על הקרשים (גם אימי כזו, בגיל 75 המופלג!). האם אינך סבור שהעולם אינו מתאים למי שחלשים נפשית? לפעמים אני צוחקת עם חברתי, כשאנו מדברות על כך שחסרה לנו תחושת בטחון והגנה בחיים, שהלוואי ויכולנו להצטרף ל"סביבת דיור מוגנת" שיש לאוכלוסיות מיוחדות כגון אוטיסטים ואחרים, כדי לנוח מהמלחמה הסיזיפית שלנו להדוף תחושות של חוסר בטחון ובעיות השתלבות. ובנימה אופטימית זו אסיים להפעם. אנה

שלום אנה, העולם אכן יכול להיות מקום קשה, שאינו מסביר פניו לחלשים. המשאלה לסביבת דיור מוגנת משקפת (אולי) איזו משאלה לכך שהעולם ישתנה למעננו, שכן מדובר בזן נדיר שאינו יכול להתקיים בעולם במתכונתו הנוכחית. זוהי עמדה לגיטימית, אך - לפחות לטעמי - היא פסיבית, פסימית ומייאשת. אני מאמינה שאדם בורא לו במידה רבה את המציאות, תוך יחסי הגומלין שלו עם סביבתו. אני מאחלת לך מכל לבי שתצליחי לגלות גם את האנשים הטובים, הישרים והידידותיים, שהופכים את העולם למקום נעים ואפשרי יותר. הפורום שלנו בהחלט יכול להפגיש אותך עם כמה מהם. ברוכה הבאה ליאת

אנה, כמה את שמנה? אם זה ברמה כזו המפריעה למציאת בן זוג מדוע שלא תעשי מעשה כמו ניתוח הצרת קיבה וכד' אני לא בעד ניתוחים אבל כשאין מוצא אחר אז אין ברירה. לגבי עבודה מה ראף הציפיות שלך מעצמך מה את רוצה לעשות בחייך? זה משפיע כל כל התחומים גם התעסוקתיים. מדוע שלא תיפני למאמן אישי או לפסיכולוג תעסוקתי?? אנחנו הרבה פעמים יכולים להגדיר לעצמינו מה אנו רוצים בחיים שלנו ולהשיגם, האם יש לך מטרה יעד? ואם לא אולי כדאי להתחיל לחשוב בקידום.