ארכיאולוגיה

או.קי עיינתי בחיפוש והבנתי שאין תמימות דעים בקשר לנושא החזרה לעבר בטיפול. אני אהיה יותר ספציפית: לחזור לילדות, לנסות להיות שם בשביל הילדה שהייתי עם נניח סוג של תיקון. (אני מקוה שאני מובנת - זה משהו מעולם התוכן שלכם הפסיכולוגים). אפשר קצת הרחבה על הענין. למה טוב? למה רע? הכרחי (כראה שלא - אתם חלוקים), חלופות? דברים נוספים? אולי הפניה לכתובים?

סתם בתור מישהי בפורום, עד שליאת תשיב. לקטע הכבד והטעון שבטח כתבו עליו הררי הרים אניח. רק לומר שיש גם אפשרות לשילוב של מספר שיטות שכוללות, סתם לדוגמא, הן טיפול עומק דינמי והן אלמנטים התנהגותיים, זה בשעתו וזה בשעתו. לפעמים כך ניתן לעשות עבודה טובה ושלמה יותר. שני קישורים ככה בכללי, ממש טיפה בים פה אפשר לראות מה רצוי או יכול להתאים יותר למקרים שונים http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2837437,00.html ומאמר נוסף http://giditherapy.com/avtava.html

תודה. כנראה שלא הייתי מספיק ברורה. אני בטיפול. דינאמי. טוב לי שם. אני מדברת על משפחת המוצא שלי. אני מתייחסת לילדות. עלה רעיון של "לחזור" לשם. של "התעסקות" עם הילדה שהייתי. עלתה האפשרות שאני "אומר" לה משהו (לילדה). לנקודה הזו התכוונתי בהודעה למעלה.

שלום לך, ההתעסקות בעבר היא חלק חשוב ומרכזי בעולם התוכן של הפסיכולוגיה. זה נכון שגישות טיפולית שונות מתייחסות באופן שונה לשאלה האם ובאיזה אופן יש להתייחס בחדר להיסטוריה של המטופל. באופן כללי מאד, הגישות הפסיכודינמיות, הנגזרות מן התיאוריה הפסיכואנליטית, יתעסקו הרבה ביחסים המוקדמים, בטיב ההתקשרויות המוקדמות, באירועי ילדות, ואפילו בדינמיקה המשפחתית של טרום לידת המטופל. בגישות מן הזרם ההתנהגותי, הדגש הטיפולי מוסת מן העבר אל ה'כאן ועכשיו'. ההיסטוריה והיחסים בילדות, גם אם נמצאים בתודעתו של המטפל, אינם נכנסים כמעט אל החדר. מה שעומד במרכז ההתעניינות הם הסימפטומים, דפוסי ההתנהגות או מערך האמונות של המטופל, אותם מנסים לשנות, תוך שימוש בעקרונות של התנייה והכחדה, תרגול הרפייה, הקהייה שיטתית, ועוד. גישות אחרות מדגישות אלמנטים של בחירה חופשית, החוויה ומשמעותה, קבלה עצמית, וכיוצא באלה. בחירת הגישה הטיפולית ההולמת תלויה, בין השאר, ביעדים אותם מגדירים המטפל והמטופל בראשית דרכם המשותפת. לפעמים מטפלים יעדיפו גישה אקלקטית המשלבת טכניקות טיפוליות מגישות שונות. לפעמים מתברר שגישה מסויימת אינה טובה עבור מטופל ספציפי, ואז יהיה צורך להחליפה באחרת. על הגישות הטיפוליות הללו (ועל אחרות) תוכלי לקרוא בספר 'פרקים נבחרים בפסיכיאטריה' של אלימור, טיאנו, מוניץ ונוימן. או בספרו של דרור גרין "טיפול נפשי, מדריך למשתמש". שבת שלום וחג שמח ליאת

ליאת תודה על התשובה אבל לא לזה התכוונתי. תקראי בבקשה את ההודעה השניה שלי שקצת מסבירה כנראה לא הייתי ברורה. אשמח מאוד אם תתיחסי.