אמא בדיכאון

שלום לך ד"ר אני כותבת לך בשמי ובשם אחיותיי כי אנו דואגות מאוד לאימי , אמי בת 52 ונדמה כי היא שרויה בדיכאון , בשבע השנים האחרנות קרו הרבה דברים ,אני ושתי אחיותי התחתנו וכן "הספקנו" להתגרש על אף שאני נישאתי מחדש ב"ה, ההורים לקחו זאת מאוד קשה, אמא סובלת מ-3 פריצות דיסק דבר שמגביל אותה מאוד וטוענת שזה משפיע עליה והיא איננה יודעת מה לעשות , לאחרונה גם עברה 2 תאונות דרכים שגרמו לה מאוד להיבהל .אני יכולה להמשיך ולפרט את כל הבעיות אך אינני רוצה להמשיך ולהלאות אותך ביותר מידי פרטים , רק ארשום שמאז שהייתי קטנה אני זוכרת אמא עצבנית בוא נגיד שהיא לא טיפוס רגוע בכלל . אני זוכרת הרבה התקפי זעם שלה לפעמים אחוזת אמוק ממש. לאחרונה היא בוכה המון וכל הזמן מתרצת את זה שזה בגלל המוגבלות שלה שהרופא אמר לה פשוט שתצטרך לחיות עם זה . היא אומרת שהיא מרגישה בלבול ודיכאון ,היא לא ישנה טוב . היא הייתה אצל פסיכיאטר לפני שנה שנתן לה 2 כדורי אפקסור ,אך היא החליטה משום מה ששניים זה יותר מידי והסתפקה באחד,אכן השתפר מצבה (לפעמים הייתה שוכחת לקחת את הכדור וזה הה גורם לה לסיוטים בלילה) לאחר גירושי אחותי השלישית שוב התחיל הדיכאון ושוב חזרה לפסיכיאטר וביקש ממנה לקחת שניים , הענייין הוא שלא ניראה שיש לה שיפור אלא דווקא הרעה כאילו משהו בשיקול הדעת שלה השתבש ניראה שאת העיקר היא עושה לטפל ואת הטפל לעיקר. (למשל היא עסוקה המון בלקנות ולעצב את הבית והיא יכולה יום שלם רק להתעסק ולהתלבט באיזה תמונות לתלות על הקיר ואיך בעוד היא צריכה לבשל לשבת או לעשות דברים דחופים יותר) כשמדברים איתה היא ישר מתחילה לצעוק להתלונן ולבכות. אני אינני אשת מקצוע וידוע לי שיש סוגים שונים של דיכאון אך אין לי ספק שמדובר בדיכאון , למרות זאת אני רואה שהיא כן אוכלת והולכת לקניות ולעבודה למשל. מה עליה לעשות אנחנו מודאגות וגם די מיואשות ממנה כי כמה שמדברים איתה זה לא עוזר היא בשלה והיא כל הזמן רק מנסה לתרץ את הדיכאון שלה ולהאשים אותנו שגרמנו לה לכך למרות שבאמת מדובר בביש מזל. ייתכן וצריך להחליף את הכדורים האם צריך גם טיפול פסיכולוגי ? אם כן מה ממומלץ? אודה לך אם תוכל לחוות את דעתך בנושא ולייעץ לנו תודה וחג שמח! מהבנות המודאגות

שלום לך, קודם כל זה נראה שמנקודת המבט שלה, יש "מספיק" "סיבות טובות" לעבור תקופה קשה. היא מתבגרץ, גופה בוגד בה, הרוגע בכך שבנותיה "מסודרות" אינו מובטח, היא סובלת מבעיות רפואיות שעליה להשלים איתם אך עדיין היא חייבת לתפקד. גם אם היא עובדת, מתפקדת, ישנה ואוכלת פחות או יותר - זה לא אומר שהיא לא בדכאון. אני הייתי חושבת שכדאי שהיא תהיה מטופלת בצורה מסודרת גם אצל פסיכולוג, שיוכל לעזור לה לעבד את מה שעובר עליה עכשיו, על כל הצדדים של מה שעובר עליה, וגם אם הוא ימליץ - אז כמובן גם לקחת כדורים שיכולים להקל עליה. גם אם לקחה כדורים בעבר וכו' - ידוע ששילוב בין השניים - טיפול וכדורים במצב של דכאון הוא המוצלח ביותר. אם אתן מודאגות מבחינה כלכלית - יש טיפולים מכל הסוגים בקופות החולים, בשירות הפסיכולוגי החינוכי, בעירייה - לא חובה לכת באופן פרטי. בהצלחה ותרגישו טוב כולם.. חג שמח.

שלום רונית, גם אני, כמו שוקית, חושבת שאמא שלכן עברה הרבה בזמן האחרון, והדיכאון שלה - אם אפשר להגדירו כך - נראה תואם לנסיבות. שלוש פריצות דיסק יכולות לרסק גם אדם חזק ויציב, וקשה לקבל כאב כה עז ומוגבלות בגיל צעיר יחסית בשלוות נפש. קשה גם לישון טוב עם שלוש פריצות דיסק. מצד שני, אמא מצאה מנגנון התמודדות לא רע בכלל, ופנתה לעיצוב ויצירתיות. בעיני לא רק שאין כאן פגיעה בשיקול הדעת, אלא ניסיון נפלא לתת קדימות לביטוי אישי ויצירה, שהם המרפא למכאובי נפש רבים. מי החליט שלבשל לשבת חשוב יותר? (מי שהחליט, יכול לבשל במקומה ולשלוח אליה את הסירים). עיקר וטפל הם עניינים אישיים מאד, כידוע. תליית תמונות בבית עוקפת 'בלי וינקר' עבודות בישול וניקיון, אם יורשה לי... אני ממליצה לכן להניח לה להתמודד בדרכה, ולהשקיע מאמץ בשיקום חייכן שלכן. אפשר להציע לה עזרה בהפנייה לפסיכולוג/ית קליני/ת או לפסיכיאטר, אך לא לאנוס אותה לזה כנגד רצונה. הניסיון מלמד שתועלתו של טיפול מועטה, אם בכלל, כאשר המוטיבציה לטיפול אינה של המטופל. הייתי מנסה לעודד אותה להרחיב את העיסוק בעיצוב, להירשם לחוגים או ללימודים בתחומי היצירה והאמנות, ולהעשיר את חייה מחוץ למטבח ולבית. שבת שלום ליאת