לדרור

דרור שלום יש לי בעיה נוספת, מפחיד אותי אפילו לכתוב על כך,אך בזמן האחרון,ובעיקר לפני זמן קצר(הערב)חשבתי כמה קל אם הייתי בולעת כדורים שיגרמו לי לגמרי את כל הסבל בחיים,הבעיה היא רק שאיני יודעת אילו כדורים גומרים לגמרי ולא סתם יגרמו לבעיות אחרות בהמשך; עד כמה שזה ישמע מגוחך - חשבתי אפילו לשאול בעקיפין את הפסיכיאטר שלי - אילו כדורים הכי מסוכנים ובאיזה מינון (בטענה שארצה לדעת כדי שבטעות לא אקח אותם),אך אני בטוחה שהוא יעלה על זה מיד; וכיוון שאני אדם שלצערי לא מסוגל להזיק לעצמו פיזית, אני יודעת שלא אעשה זאת,ואני חושבת שאולי בכל המחשבות הללו והרצון לשאול (שרק עליך אני מיישמת אותו),אולי אני רק מחפשת תשומת-לב,למרות שהרצון למות ולהיפטר מכל הסבל הוא ממשי ביותר עבורי,אך יישומו אינו אמיתי ולא יהיה אף-פעם אמיתי. מצטערת אם 'שיגעתי אותך' עם מה שכתבתי.... . מקווה שאחרים לא 'ישפטו אותי' על דבריי.... . תודה, משתנה

היי משתנה, קראתי את דברייך וחשבתי על משהו... אני מקווה שאני לא אשמע קיצונית. כי אני לא. אני סתם מהרהרת... את ומשפחתך חשבתם פעם ללכת כל המשפחה לטיפול? סוג של מאבק משותף. אולי זה יעזור לך במלחמה הקשה שאיתה את מתמודדת. נראה לי שאפשר להפיק מכך המון דברים. ואולי זה יגדיל את התמונה, פתאום תראי עוד המון פרטים שכרגע את לא רואה. סתם מחשבות. נורית

ראשית-כל כשראיתי את שמך ישר התייחסתי ברצינות למה שכתבת,כי אני יודעת שאת תמיד כותבת מתוך דאגה אמיתית ורצון לעזור ולא מתוך רצון לפגוע,כפי שעשו זאת מספר משתתפים בעבר. שנית- הרעיון שלך אומנם נשמע נהדר,וחשבתי עליו כבר בעבר,אומנם לא בצורה נרחבת של כל המשפחה,אלא של אני ואחי וכו',אך לצערי זה בלתי-אפשרי,כי משפחתי לא מאמינה בכל העיניין של טיפולים פסיכולוגיים וחלקם אף 'סולד' מכך ו'מתעב' זאת, וחושב שרק אנשים 'בעייתיים' - כמוני (לטענתם) - זקוקים לטיפוליפם פסיכולוגיים,כי הם 'מסתדרים טוב בחיים ואין להם בעיה'; והאמת היא שעל הטיפול שאני ניגשת אליו עכשיו רק הוריי יודעים,החלטתי לא לשתף את אחיי - כדי לא 'לזכות במנת הירידות'שאקבל אם ידעו זאת - כי הרי זו תהיה 'הוכחה' עבורו שאני 'פסיכית' וצריכה טיפול; אז אפילו על הOCD שניסיתי להסביר וללמד אותם על כך בעבר וזכיתי 'לירידות ולהשפלות' בשל כך, החלטתי לא להזכיר יותר- ואני יודעת שאני צריכה להתמודד כמעט לבד(חוץ מאנשי המקצוע,וקצת- הוריי) עם בעיה זו.

משתנה שלום, אין לי ספק שהסבל שלך אמיתי מאוד וכבד מאוד. שלעיתים היית רוצה להביע אותו, בכל צורה שהיא, לחשוב שיש הקלה מהירה עבורו, אפילו במחיר של פגיעה עצמית. מחשבות כאלו הן מובנות לגמרי, והדיבור עליהן חשוב ולגיטימי כמו דיבור על כל דבר שהוא. נשמע לי שבתוך תוכך את יודעת שזה לא הפתרון היחידי, ואת מחפשת פתרונות אחרים שגם אם הם איטיים יותר וכואבים התוצאה שלהם מתאימה לך יותר. בנוגע לטיפול המשפחתי שדובר עליו, במקרים מסויימים הוא אכן מאוד יעיל בעיקר להפחתת הלחץ על מה שמכונה "החולה המזוהה". במקרה הזה עלייך. אבל כפי שאת אומרת לא תמיד זה אפשרי, וצריך לחפש את השינוי מבפנים, ולהשלים עם כך שהמשפחה לא תשתנה, לא שיגעת אותי, ואני מקווה שתרגישי טוב יותר, דרור

היי דרור, מה שלומך? אני שואלת באופן כללי. אתה לא חושב שמעבר לכך שטיפול משפחתי מפחית את הלחץ מ"החולה", הוא גם עוזר לשאר בני המשפחה? שהוא יכול להקל על ההורים והאחים בהתמודדות עם ה"חולה"? או עם המצב שנוצר במשפחה? לטיפול משפחתי יכולים להיות פירות גם אם לא חל שום שינוי במצב "החולה", לא? נורית

רציתי להגיב מקודם, ו'להוציא את מה שיושב על הלב' אך התגובות ה'משפילות' של'אלמוני ו'גמני' שהתווספו ל'עץ' זה,הוציאו לי את החשק מהכל וייאשו אותי עוד יותר,למרות שמקודם מצב-רוחי השתפר קצת.

למשתנה, מאוד מצטערת לשמוע על מה שאת חשה... מה קורה,יקרה? מה יעזור ,לדעתך,לשפר במעט את ההרגשה? אני לא יודעת עד כמה יש לי מילים לנסות לנחם אותך על מצב כזה, שאת מרגישה שלא מבינים אותך. יכל להיות רעיון לא רע, הטיפול המשפחתי, אבל אני לא יודעת עד כמה המשפחה תסכים לזה... אני שמחה שלפחות את הולכת לטיפול לעבוד על הרגשות שלך, להבין מעט יותר,את עצמך. מקווה שהימים יעברו ותהיי פחות במצב הזה.. שלא תשפטי את עצמך בחומרה. תרגישי טוב

והבהרה כללית למשתנה ובכלל אם אני כאן זה כי הרגשתי צורך להגיב... אך בימי התורנות שלה לא ארשום כאן

חן היקרה, אני מאוד מצטערת שגם לך רע,ושהמצב לא השתפר.תודה על העידוד,והטיפול באמת מעודד אותי. ותמיד אני שמחה 'לראותך' כאן. אך אני חייבת להוסיף דבר נוסף שמפריע לי,ואני מקווה שלא תכעסי על כך,בעיניין ליאת אני חושבת שהגזמת בפגיעות ושזה יצא מכלל פרופורציה,אני אישית לא קלטתי את דבריה אלייך כפוגעים,אלא להיפך,אך אני מבינה שאת בכעס עליה ואני חושבת שאת צריכה ללבן אותו איתה; והפסקת כתיבתך בימי התורנות שלה בהחלט אינה הפתרון. ואינך צריכה להתנצל אם את כותבת או חזרת לכתוב.אך גם היתה מיותרת לדעתי התוספת שהוספת,ומצד-שני יש אנשים שאינך צריכה להתייחס להערותיהם 'חסרות המוסר' והפוגעות,ותמשיכי לכתוב כאן,כדי לעזור ולהיעזר. ביי בינתיים, משתנה