די

מנסה "לצאת מזה", אבל לא מצליחה. אתמול יצאתי לסיבוב קטן בלילה, היום יצאתי לסיבוב קצר בשמש, אבל אני חוזרת ולא מסוגלת לעשות כלום. ואח"כ מצטערת כ"כ על הזמן האבוד הזה. אתמול בלילה היה לי משהו מוזר- הלכתי לישון מוקדם, וקמתי בסביבות 4 בבוקר פשוט עם פחד מוות (חלמתי על המלחמה והטילים שנפלו), ועל העובדה שאם תהיה שוב אחת כזו, ואם יפול פה טיל- לא יהיה לי עם מי להיות, לא יהיה מי שיתמוך בי. כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר, המלחמה כבר מזמן מאחורינו ולא חשבתי עליה בכלל בזמן האחרון, אבל זה מה שעלה לי בחלום. וכמובן, הבדידות הזו-- שאין אף אחד שמבין אותי שאותה הסביבה שאמורה להיות "קרובה"- המשפחה- ממנה אני כ"כ מתרחקת- בחיים לא תתן חיבוק או מילה טובה ושהמצב שלי פשוט כ"כ לא נתפס, עד שזה אפילו מביש, להיות בסיטואציה כזו. לבד.

שלום לך, נשמע לי שמאוד קשה לך עם תחושת הבדידות, וההרגשה שאף אחד לא מבין אותך. אני מבין שאת מנסה לצאת מזה בכל מיני דרכים, למשל על ידי יציאה מהבית אבל משהו נתקע, זה לא הולך. אני יכול לנסות לייעץ בשני כיוונים, האחד הוא הכיוון של הבדידות, אני לא מכיר את הסביבה שלך ואת החיים שלך, אבל אם את עובדת את יכולה לנסות לחשוב שלאחרים כן אכפת ולחפש סימנים לזה, לפעמים מוצאים. אני יודע שיותר קל לומר מלעשות, ולכן ההמלצה השניה שלי קשורה בטיפול. אני לא יודע אם את בטיפול אבל הוא יכול לעזור לך להכיל את הבדידות ואולי גם לסייע לך במציאת דרכים להרגיש פחות בודדה על ידי שינוי פנימי מעמיק, בינתיים תמשיכי לנסות לצאת מזה, זה חשוב בהצלחה, דרור