לאורנה

לאורנה חשבתי לשאול ולהתייעץ גם איתך. מאוד הותקפתי ונפגעתי פה מהתגובות של אנשים על השרשור תגובות שהיה לי עם דרור. מה שהוא ומי שהגיב לא ידעו, זה שהעובדה שרציתי חום ותשומת לב מאנשי הפורום שנתקלה בכזו עוינות כל כך משחזרת לי את הקשר עם ההורים שלי ( אבא שלי ניתק איתי קשר לשנה וחצי ואמר שאני לא הבת שלו יותר ואמא שלי גם ) תמיד הייתי צריכה להתחנן לתשומת לב, אבל הם מחקו אותי פעם אחר פעם, וככל שהקצנתי בתגובה האדישות שלהם גברה.ובמקרה העניין עם החיבוק נגע עוד יותר כי המטפל שלי סיים את הטיפול בטלפון כי ביקשתי חיבוק, ולא הבנתי למה זה כל כך נורא. השאלה שלי היא גם פרקטית. גם היום אני אצל מטפל אבל אני רואה שאולי אני ממשיכה לעשות טעות, כי כשממש רע לי אני נכנסת למצבים ממש קטטונים ,לא מסוגלת לזוז או לדבר ולא ניתן להגיע אליי במילים, וקראתי פה בפורום על כל כך הרבה מטפלים שכן נותנים חיבוק פשוט כשצריך, אבל אלו תמיד מטפלות, אז אולי כדאי שאני אמצא מטפלת שתדע להגיע אליי כשאני במצב ממש חמור ולא תתרחק, תתעלם ( כן, גם כמו דרור, או מסתבר כל גבר שרואה את הצורך שלי ) אני כל כך צריכה בתקופה האחרונה אמא, לא את שלי אבל סוג של, ואני אכולת קנאה,כי איכשהו אפילו פה אנשים מבקשים ופשוט מקבלים, ואני תמיד צריכה להאבק..וכמה כבר אפשר להאבק על אהבה? למה הם הולידו אותי אם הם כל כך לא רוצים אותי? ומה גורם לאנשים אפילו דרך האינטרנט להירתע ממני. מה בי לא בסדר?

שלום אופיר, ברור לי שחיפשת חום ותמיכה, ושאת מרגישה כאב מאוד גדול (ביננו, ברור לי שגם הכותבים הקודמים יודעים זאת). אני מבינה גם שכרגע הקלקול שמתרחש עם אנשים נחווה מסתורי בעינייך, ואת לא לגמרי מבינה איך זה קורה, ובאיזה אופן זה אולי קשור למשהו שאמרת או עשית. האמת היא שטיפול הוא מקום מצויין לברר איך זה קורה, אבל זה אומר שצריך לשרוד בסבלנות את הפיצוץ כשהוא מתרחש בתוך הקשר הטיפולי, ולהמשיך להחזיק חזק גם כשרוצים לברוח ממש רחוק. אני לא בטוחה שזה משנה אם מדובר במטפל גבר או אישה. מה שחשוב הוא להילחם על רציפות הקשר, במיוחד כשקשה ואת מרגישה לא אהובה, לא מובנת, מתוסכלת ובודדה. אני מקווה שאת מרגישה כעת פחות מתוסכלת, ושולחת לך תקווה לחמימות שאת כל-כך רוצה... אורנה