הצילו

אני צריכה עזרה, אני לא מרגישה טוב, עצוב ורע ואין לי כוחות ואין לי עם מי לדבר.למה אני בוחרת להישאר במקום שבו אני מרגישה לא אהובה בכוונה? שלושה חודשים נאבקתי בשיניים להחזיר את עצמי למקום טוב, ובמחי יד אני הורסת את זה! אני לא מסוגלת לצאת מזה לבד, אבל אף אחד בסביבה שלי לא יעזור כי מבחינתם אני עושה את זה לעצמי בכוונה. והם צודקים. אני כל כך כל כך צריכה עזרה- ההרגשה הפנימית שאני שוב טובעת מציפה אותי ואני לא מסוגלת לעבור את זה שוב. אני לא יכולה. המאבק הקודם התיש אותי עד למקום שבו לקחתי כדורים כדי למות, אבל זה לא עבד, מה אני אעשה? אני מאבדת את עצמי שוב ואני מפחדת

אופיר שלום, אני מרגיש שמאוד קשה לך, את מרגישה שאת חוזרת על טעויות שלך. אבל אני חושב שאת קצת מאמצת דעות של אחרים. זה נכון שלעיתים אנו עושים טעויות שוב ושוב, מכשילים את עצמנו הורסים לעצמנו. אבל למרות שאנו עושים את זה זה לא במכוון. לרוב זה מגיע ממקומות לא מודעים ומרצון דווקא לשנות. לכן אני לא חושב שאת עושה לעצמך דווקא, אלא נתקלת בקושי אמיתי לשינוי. לעומת זאת פגיעה עצמית מכוונת כמו בליעת כדורים היא בהחלט ניסיון מודע לפגיעה עצמית, אבל זה דבר שונה בתכלית. אני, ואני מקווה ששאר חברי הפורום, איתך בקושי שלך ותומכים בך. אבל אם את מרגישה לא מוכלת, אולי יהיה זה נכון עבורך להיכנס לטיפול. ולברר שם כיצד לא לחזור על הטעויות שלך שוב ושוב, דרור

לדרור. תודה, אבל הטפות מוסר זה לא מה שהייתי צריכה וחבל שליאת לא עונה כרגע כי היא לא מתעלמת מבקשות שלא נוח לה איתן, ובדרך כלל לא צריך לבקש אפילו כדי לקבל סתם עידוד או מילה חמה. ואין לי כוח להתווכח אז אין לך מה לטרוח לענות, כי אני במצב שבמלא כל דבר שאומרים לי פוגע בי ברמות שאני רוצה לעשות לעצמי משהו, ואני עייפה מאנשים כבר.

לא...אתה יודע מה? זה פשוט מגעיל, ונמאס לי שתמיד אותו ה "ו" שלי נופל בין הכיסאות ונשאר עם מרובע מעצבן חסר מענה. אבל זה קורה כל החיים שלי, אני לא צריכה להתפלא שגם אתה נגעל ממנו...בטח עכשיו תגיד לי שאני רק משחזרת סיטואציות מהעבר או משהו כזה..איכשהו תמיד אנשים מתחמקים מאחריות בצורה כזו או אחרת..שיהיה!!!!!!!!!!!

אופיר שלום, צר לי שקיבלת את דבריי בצורה כה קשה. לא כתבתי אותם כדברי תוכחה אלא דווקא ממקום שחושב שהקושי שלך אמיתי ושלא ניתן לזלזל בו. לא נגעלתי מהבקשה שלך לחיבוק, למרות שאת בטוחה שכן. בחרתי להביע את התמיכה שלי בך, ואת העידוד בדרך אחרת, בדרך שאני רואה אותה כנכונה עבורי. ושלדעתי מעבירה את הרגשתי בנושא. עדיין אני מבין ומקבל שאת לא חושבת כך. לא על הכל צריכים להסכים, אפשר לא להסכים ועדיין להרגיש בסדר עם האדם האחר כפי שאני חש כלפייך, למרות אי ההסכמה הברורה שביטאת כלפיי. מקווה לשמוע ממך בהמשך, דרור

אופיר... את צודקת. זה באמת לא יפה שככה הותרנו את ה-ו של תלוי באויר.. מעליב ולא הוגן ופוגע אפילו. נכנסתי לאחר שלא הייתי פה כמה שעות וגם לי זה צורם קצת, ההעדר הזה. לך זה וודאי יותר מרק צורם. ועוד נופל לך ביום כזה שאת באמת זקוקה למילה טובה.. סליחה אופיר. קראתי אותך לפני כמה שעות ולא הצלחתי למצוא מילים.. מאוד מכירה את התחושה שאת מדברת עליה ובכל זאת, איכשהו לא מצאתי מה לומר.. עייפה בעצמי (לא ממך!) פשוט עייפה... "אפילו חיבוק לא יכולת לשלוח??".. צודקת. אין לי מה לומר. קראתי והצטערתי שרע היום, באמת הצטערתי. שכל כך קשה. שהיו תקופות חשוכות אפילו יותר שמלוות אותך היום כצל. מאיימות בפוטנציאל שלהן לגדול ולכסות את כולך. כל כך מוכר שקשה היה להשיב.. לא בטוחה שזה באמת להתחמק מאחריות.. איכשהו כיוון שזה פורום אני לא בטוחה שאנחנו באמת ערבים זה לזה או אחראים אחד לשני. אני משוכנעת שלא הייתה פה כוונה רעה. אני יודעת, ... כשכועסים ומאוכזבים ופגועים כל הנאחס נקשר יחד בחבילה אחת ומחפשים לו פשר או מובן בסיבה אחת גדולה. סיבה אחת בלבד. לי תמיד נראה שיש יותר מסיבה אחת לדברים...ואני אוהבת לחשוב שתמיד יש גם יותר מפתרון אחד אפשרי. יותר מדרך אחת להסתכל על הדברים. ואני לא מדברת יותר על העדר התגובות להודעה שלך. אלא בכלל, על הקושי שתארת, על היחס מצד הסובבים. חבל לקשור הכל יחד..את עושה לעצמך עוול (לא אומרת בשום אופן שאת מביאה את הקושי על עצמך! או עושה לעצמך דווקא!). פשוט מכירה מעצמי שכשקושרים יחד המון דברים (שלא תמיד קשורים באופן ישיר) הרבה יותר קשה להתמודד..כבר לא זוכרים על בסיס מה נקשרה החבילה המכבידה הזו. קשה לפרק חבילה שנקשרה רק על בסיס של אכזבה או פגיעה.. תפרידי בין הדברים, כך אולי תוכלי יותר לנשום.. יש תמיד יותר מרק פתרון אחד. אותי זה תמיד מעודד קצת.. אני בטוחה שכבר "עבר המומנטום" ואולי כל תגובה מצידי תתפס כמאולצת. ובכל זאת.. עוד מותר להציע חיבוק..? אשמח לקרוא ממך עוד, אם תרצי מאחלת לך ימים קלים יותר, ומנוחה..הרבה מנוחה ל.