לאורנה,

שלום אורנה, מקווה שאת עדיין כאן.... התקפי החרדה שלי התחילו, כנראה (אני מנסה לברר) לאחר שהתעלפתי במסגרת בדיקה בקופת חולים מסיבה פסיכוסומטית כפי שהגדירה הרופאה. אני זוכרת שכשסיפרתי על המקרה בכמה הזדמנויות,הייתי מרגישה את תחושת העילפון ומפחדת ולאחר כמה דקות נרגעת. זמן מה לאחר המקרה התחילו התקפי חרדה שכללו סמפטומים רבים(כמו דפיקות לב,יובש בפה,סחרחורת,פחד להשתגע ועוד) אך היתה גם תחושת עילפון חזקה ופחד גדול שזה יקרה. היום, לאחר כחמש שנים, התקפי החרדה כמעט ונעלמו, אך עדיין קיימת חרדה מסויימת ולפעמים גם תחושת עילפון (בעוצמה נמוכה יחסית ). איך אפשר להסביר את הקשר בין הפחד מעילפון לבין תחושת העילפון תוך כדי ההתקף?? אני לא מצליחה להבין מדוע ואיך ההתעלפות בקופ"ח "יצרה" התקפי חרדה. תוכלי לעזור לי לחשוב על הסברים אפשריים/כיוונים לחשיבה?? (אני מקווה שלא הגזמתי בשאלתי) תודה רבה!!

ערב טוב תמר, הנה אני כאן... האופן בו תיארת את החרדה שלך נשמע לי מאוד הגיוני ומוכר. החרדה התפתחה בסיטואציה מסוימת (לא תמיד ברור מדוע דווקא אז), ומרגע זה ואילך כל מה שקשור באותה סיטואציה נחווה כקשור לחרדה. זה יכול להיות מקום (קופת חולים), חלוק של אחות, ואפילו ריח מסויים יכול להוות רמז לאירוע מעורר החרדה. אנשים הסובלים מחרדה משקיעים הרבה מאוד מאמץ בהימנעות מרמזים המזכירים את התקף החרדה, ולפעמים זה נראה כמו פחד מהפחד, חרדה מפני האפשרות לחוות שוב חרדה. הדרך הנכונה להתמודד עם תחושות אלה היא כמובן הפוכה - להימנע מההימנעות, להסכים לחוות את התחושות הקשות שעולות בנו כשאנו מרגישים את החרדה עולה, ואז - החרדה יורדת... כדי להבין זאת יותר לעומק, אני מציעה לך לקרוא את הפרק על פאניקה בספר של יורם יובל (אינני זוכרת פתאום את שם הספר, אך אני בטוחה שתאתרי אותו בקלות - אני מתכוונת לספר הראשון שפורסם). בנוסף, אפשר לחזק את ההישגים היפים שהגעת אליהם באמצעות מספר פגישות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. שיהיה בהצלחה, אורנה