"הפרעה" שעברה לבן.

היי, בכל חיי יש לי קטע שאנשים שאני אוהבת בדמיוני אני ממיתה אותם ואז במציאות אני מתחילה לבכות ,הרבה פעמים זה גורם לי לרגיעה . אתמול בני בן החמש בכה לפני שינה וכששאלתי אותו מה קרה אז הוא הודיע לי שהוא מאוד אוהב את אחיו הצעיר בן השנתיים והוא חשב על זה שמה יקרה והוא ימות ואיך הוא (הגדול) ירגיש. איך אפשר להסביר את זה ? הרי אף פעם לא סיפרתי לאף אחד על ההפרעה הזו שלי, האם זה תורשתי? מה אני צריכה לעשות כדי שבני לא יגדל בצורה כזו. תוה אילנית.

אילנית שלום, כשקראתי את דברייך חשבתי כמה אנחנו יכולים ללמוד מהילדים שלנו. מה שעובר על בנך בן החמש הוא תהליך טבעי בהחלט, אינו הפרעה ויכול ללמד גם על מה שעובר עלייך. בנך מבין שישנן רגשות ומשאלות, למשל שאחיו לא יהיה נוכח בחייו כדי שיקבל את מלא תשומת הלב, שאין הוא יכול לבטא אותן. שאסור לו לחשוב אותן. לכן הוא מסווה אותן מאחורי דאגה איך הוא ירגיש עם מה שיקרה. הפתרון הזה מביא עבורו הקלה לקונפליקט שהוא חש בין הרצון להיות יחיד, נאהב ובין האיסור לרצות שיקרה משהו רע לאחיו. נראה לי שגם לך קורה משהו דומה. את מתקשה לחשוב מחשבות שליליות על הקרובים אלייך, מתקשה לבטא רגשות קשים כלפיהם וכתוצאה מכך הם מוצאים את ביטויים בדמיון שלך ואת נרגעת רק כשאת מדמיינת שמשהו נורא קורה להם, רק אז הקונפליקט נפתר. אבל הדרך הזו מסבה לך צער, ונראה שישנן דרכים עדיפות להגיע לאותה מטרה,על ידי הכרה בכך שיש לך רגשות שליליים ושזה בסדר., זה לא תהליך פשוט אבל הוא חשוב, דרור

שלום אילנית, חיכיתי כמוך לתגובתו של דרור שכן גם אני לוקה ב"הפרעה" הזו. אני מודה שלא חשבתי על האפשרות שדרור העלה, אני תמיד ראיתי בזה ביטוי (מוזר אולי) של דאגה וקירבה, לצד חשש מהסכנות שמביאה איתה אותה קירבה. חשבתי שאני "מאמנת את עצמי" בפרידות בטרם עת, כדי שכשיבואו יהיה יותר קל.. אולי זו פרשנות שתתאים גם לך (אולי לא). חלומות בהקיץ זה משהו שצריך לחקור.. בנתיים לילה טוב :-) לילך.