יעוץ

שלום . אני אם חד הורית ויש לי ילדה בת 9 עם ליקוי למידה קל יחסית במקצוע חשבון ובכל היתר מצטיינת . מאחר ויש לי קשיים עם הילדה בשטח התקשורת בינינו (נראה לי שהיא סגורה מאוד) פניתי ליעוץ פסיכולוגי אצל פסיכולוגית שמטפלת ומתמחה בליקויי למידה . אני נמצאת עם הילדה בטיפול כמספר חודשים ושמתי לב שהפסיכולוגית תמיד אבל תמיד מגלגלת את הסיבות לתקשורת הגרועה למגרש שלי בלבד ומחפשת אצלי את הסיבות והגורמים לבעיות שקיימות אצל הילדה . האם לדעתך זו גישה נכונה ? האם זו שיטת טיפול נכונה ? האם עלי להחליף יועצת ? מה עלי לעשות ? תודה רחל

רחל יקרה, למרות שקיימת לקות למידה אצל בתך, את מציינת שעיקר הקושי ביניכן נעוץ בתקשורת לקוייה או בסוג של מאבק כוחות ביניכן. בהנחה שמדובר בטיפול פסיכולוגי ולא בייעוץ דידקטי, חשוב לוודא שאכן מדובר בפסיכולוגית מורשית. ולגופו של עניין. הורים וילדים לעולם מקיימים ביניהם יחסי גומלין הדדיים, כשכל אחד מהצדדים פועל ומגיב אל האחר כך שנוצר דיאלוג מעגלי הממשיך ומזין את עצמו במעגלים של הדדיות. נוכל לראות זאת היטב כבר בגיל הינקות המוקדם, כאשר תינוק שקט ורגוע מעורר תגובות אוהדות וסבלניות אצל הוריו, אשר מצידן, מחזקות את התנהגותו הרגועה והנינוחה. לעומת זאת, תינוק חסר מנוחה, עצבני או נמרץ, עלול לעייף ולאתגר את הוריו עד התשה, מה שבאופן טבעי יביא לפחות סבלנות, וישפיע בהמשך על התנהגותו חסרת המנוחה של התינוק. למעשה, ההתערבות הטיפולית יכולה לכוון לכל אחד מן הצדדים, מתוך הנחה שמנגנון יחסי הגומלין יפעל את פעולתו ויביא לשיפור גם בצד השני. לעיתים קרובות, מוטב לגייס דווקא את ההורה, בעיקר כשמדובר בילדים צעירים, מתוך הנחה שקל יותר להגיע לתובנות ולשיתוף פעולה מצד המבוגר. חשוב לזכור עוד, כי משפחה אינה דמוקרטיה, וההורה קובע במידה רבה את נורמות ההתנהגות בבית, ויכולתו לקדם שינויים גדולה יותר. זהו, למעשה, הרציונל הנח מאחרי מה שפסיכולוגים מכנים "הדרכת הורים". כמובן שיש ללמוד לעשות זאת מבלי שההורה יחוש מותקף או מואשם (כמו שאולי קורה אצלכם). כמי שעוסקת לא מעט שנים בהדרכה כזו, אני טורחת, פעם אחר פעם, להדגיש שכהורים כולנו טועים, כולנו נבוכים, כולנו מבולבלים. חשוב לי להעביר גם לך את המסר הזה. נסי להקשיב להכוונה של הפסיכולוגית מבלי לחוש שאת כאמא עומדת למבחן או נכשלת בו. כהורים, אנחנו לומדים כל הזמן, ולצערי, זה קורה בעיקר מטעויות. השתדלי להימנע מהצטדקות או מאבק סביב השאלה " מי אשם", שכן אין כאן "צודקים" או "אשמים". אם תמשיכי להרגיש נאשמת, שתפי את הפסיכולוגית בתחושותייך וחכי לתגובתה. יתכן שתקבלי הסבר שיניח את דעתך. אשמח מאד לשמוע איך מתקדם. בהצלחה ליאת