מטפל שעזב

עד לא מזמן הייתי בטיפול של שנתיים בערך. בחודשים האחרונים עברה עלי תקופה מאוד קשה של ערעור פנימי, שכלל הרגשה של עיוות (פנימי) אובססיות של הסתכלות במראה, לחתוך את עצמי, דיכאון וכו. המטפל היה הדבר האחרון בערך שהחזיק את האני המתפורר שלי. הוא ידע כמה אני חרדה מכך שימחקו אותי בצורה טוטאלית, לאור עברי והנטייה של אנשים כמו אבי למשל פשוט למחוק אותי מחייהם יום בהיר אחד. אני מודע שהייתי לא קלה, ואפילו בלתי אפשרית. הייתי נכנסת למצבים בטיפול של שיתוק מוחלט, לא יכולתי לדבר או לזוז, הייתי קופאת. בנוסף במצבים קשים רציתי ממנו חיבוק, זו גם הייתה סוג של אובססיה, שדחקתי אותה למימוש. אני לא יודעת מה מהדברים האלה שבר אותו, אבל הוא סיים את הטיפול..בצורה די משפילה. בהתחלה הוא ניסה לגרום לי להאמין שאני זו שסיימה את הטיפול. אבל הייתה בינינו תחלופה של מספר מיילים ובסופו של דבר כשכל שנותר לו הוא להגיד לי לחזור לטיפול (בעקבות מייל שבו הבעתי רצון כזה ) הוא פשוט הפסיק לענות. מחק אותי לחלוטין וגם כשכתבתי לו מאז הוא מתעלם ממני. אני די שבורה. ולא מאמינה שכל כך סמכתי עליו ואהבתי אותו והוא פשוט רמס אותי והוא לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, ואני נשארת עם הכאב הבלתי נסבל הזה של הידיעה ששוב מחקו אותי, שאי אפשר לסמוך על אף אחד, או שאני בלתי נסבלת שאפילו בן אדם שאני משלמת לו לא מסוגל לסבול אותי. הוא עבר לצד שני כל שהו, שפסיכולוג לא אמור לעבור אליו. עכשיו אני לא מסוגלת ללכת יותר לטיפול, כי אני כל הזמן מפחדת שאני אעשה או אומר את הדבר הלא נכון, למרות שזה כל העניין, אתה אמור להרגיש חופשי לומר הכל מתוך ידיעה שהמטפל ידע שהוא לא בצד שני כל שהו אלא בצד שלך, שהוא לא אמור להירתע ממך כשקשה לך או כשאתה מביע רצון אלא להיות שם בצורה שהוא יכול..אבל להיות. אני צריכה דעה אובייקטיבית..זה נורמאלי לסיים טיפול בטלפון, בלי אפילו להיפגש עם המטופל, או להעביר אותו למישהו אחר כשהוא במצב נואש? להשאיר אותו לבד עם התהום שהוא עזר לי להגיע אליה, כי כיוונו לשם! הוא הביא אותי עד למקום השחור שלי והשאיר אותי שם. ויש בי כל כך הרבה כעס שאני לא יודעת מה לעשות וכרגיל אני רוצה להפנות את זה כלפי עצמי...האם הייתה דרך יותר בוגרת לסיים את זה, או שזה נכון פשוט לחתוך את כל הכבלים ולהתעלם ממני? אני עצובה וכואבת אבל אשמח לתשובה כנה.תודה.

אופיר שלום לך, אני שומע את הכאב הרב שבדברייך עקב התקופה הקשה שעברת והסיום של הטיפול שאת חווה אותו כנטישה חד צדדית על ידי אדם שסמכת עליו. למרות זאת אני חושב שחלק מהמסקנות שאת מגיעה אליהם מקשות עלייך עוד יותר. כך למשל את מסיקה שאת אדם בלתי נסבל, או לחלופין שאי אפשר לסמוך על אף אחד. בכך את מתעלמת משנתיים של טיפול שנשמע שהיו בהם גם חלקים טובים, גם חלקים בהם הרגשת קרובה אליו ושאת מסוגלת סמוך עליו. אני לא יודע מה הסיבות שלו להפסקת הטיפול בטלפון, בעקבות מה בא הדבר והאם לא דובר ביניכם קודם לכן בצורה זו או אחרת. אני רק יכול לשער על בסיס מה שאת מספרת שהגבולות, שלעיתים נחווים כנוקשים ומקשים, לא נשמרו החל משלב מסויים והדבר פגע ביכולת המשותפת שלכם להכיל את העוצמות הרגשיות שהתעוררו בחדר ואולי הן אלו שהובילו לצורך שלו בסיום. ברור שאין זה סיום טוב, ואני מניח שגם הוא חש כך. עצתי לך היא לא להתייאש, להסתכל גם על החלקים האחרים שהיו בטיפול לקחת אותם לטיפול הבא ולקוות ששם הגבולות יישמרו וגם אם לא ניתן יהיה לדבר על כך. לילה טוב, דרור