הפרטים הקטנים

האם כל המטפלים מבקשים לדעת את פרטי הפרטים של כל אירוע בחיינו, אושזה רק המטפלת שלי. אני תמיד מסרבת להשיב על שאלותיה לגבי פרטי פרטים (הקשר שלי עם החבר, ההתעללות שעברתי....וכו) למה היא צריכה את הפירוט הזה? זה נורא קשה, מביש, מעיק, כואב......

הי נועה, מאוד התחברתי למה שכתבת.. גם אני מוצאת שדווקא על הפרטים הקטנים, אלה שבדר"כ לא עולים בשיחות עם אנשים אחרים, הכי קשה לדבר. יותר קל להעלות את הנושאים הכואבים במילים כלליות או מעורפלות, או להיצמד לאיזה סדר כרונולוגי של אירועים, בתקווה שגם יעשה סדר בתחושות. אני נוטה לשדר מבטי-רנטגן לברכיים/נעליים/חולצה שלי כשזה קורה בטיפול.. מרגיש חודרני מדיי וקשה... מניסיון לא בחדר הטיפול, אלוהים (וגם השטן) נמצאים בפרטים הקטנים... הפרטים הקטנים הם אלה שמסתובבים לנו/לי בראש כשדים ותמונות שקשה לנטרל. ומנסיוני, כשלא "מאווררים" קצת את הדברים יש להם נטייה לגדול, להכביד במידה לא פרופורציונלית, לשתק ולהעציב. בגדול, יש לזה נטייה להשאיר אותנו לבד. בפעם הראשונה שפותחים משהו כואב יוצאים קצת הלומים.. מאבדים שיווי משקל והפחד מסחרר. נראה לי שלאט לאט ועם הרבה תמיכה זה מביא לסוג של הקלה ויכולת לחיות עם הדברים בלי שיאיימו ויפחידו כל כך. אני חושבת שחלק מהמשמעות של טיפול זה קצת לצאת משיווי משקל שלא נוח לנו איתו כדי לחזור לשיווי משקל שמאפשר לנו יותר. אז לאט-לאט... נראה לי שהמגמה לשתף בדברים הקטנים היא בסופו של דבר טובה, אבל חשוב שתעשי דברים בקצב שלך וכשאת מרגישה בטוחה. לא צריך לזרז דברים.. שיהיה בהצלחה (you AND me both) ל.

נועה ול' יקרות, פרטי הפרטים שמטפלים מבקשים אינם דומים לפרטים שמבקש, למשל, החוקר המשטרתי. אם אותו מעניין כל פרט שיכול לשפוך אור על השתלשלות העניינים או להוות עדות מרשיעה, את הפסיכולוגים מעניינים הפרטים הבונים את החוויה שלנו. כמו שאת עצמך אומרת, נועה, הפרטים הם אלה המעוררים בך את אותן תחושות של בושה, מועקה וכאב. וזה מה שבאמת מעניין את מי שאמור לטפל בנפש ובמכאוביה. כיסים של סוד והשתקה גוזלים מרחב רב בעולם התוך-נפשי שלנו, שיכול להיות מופנה להתפתחות וצמיחה. הדברים שלך, ל', נוגעים ומרגשים, מעידים עד כמה התהליך מר ומכאיב ובלתי נמנע כאחד. שולחת לשתיכן הרבה כוחות ועידוד להמשיך. שבוע טוב ליאת