כמה שאלות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/12/2006 | 20:36 | מאת: מיכל

היי אורנה, יש לי כמה שאלות , והפעם הכנסתי אותם תחת הודעה אחת ותחת אותו שם, כפי שרצית. מקווה שתוכלי לענות לי על כולם :-) 1. הטיפול, או יותר נכון הזמן שבין הפגישות, עושה לי "רעש" נוראי בראש. כלומר, אני כל הזמן חושבת על מה שהיה, מה שאמרתי, האם היה נכון להגיד את זה, או להגיד את זה בצורה הזו....וזה נורא מעייף אותי וגוזל ממני הרבה כוחות, ומוציא אותי מכל ריכוז. איך אפשר "לחיות בשלום" עם הטיפול. 2. אני עדיין לא מבינה את "העיבוד" שאתם כל הזמן מדברים עליו. כאילו אם המטפלת תגיד לי אלף פעמים שהדבר לא היה באשמתי, ושלא טעיתי אבל כן טעיתי במקום אחר....וכו', מה זה יעזור לי? אם אני לא אשתכנע מבפנים שזה לא היה באשמתי, איך אני אוכל להמשיך קדימה? אז איפה העיבוד כאן? 3. אני מנסה לתת אמון במטפלת, אבל לא מצליחה, למרות כל מאמציה, וברגע שאני מרגישה שהנה אני אתמסר לה, אני בורחת לי. אני מרגישה שהיא מתעייפת ממני. ואנחנו מדברות על זה המון, אבל אני נורא פוחדת כי אני יודעת שיש לזה סוף ושבסוף גם היא תלך ותזרוק אותי בחזרה לחיים המגעילים. 4. מה משמעות השתיקה בתוך הפגישה. אני מתכוונת אם המטופלת מחליטה לא לדבר, אז המטפלת מעדיפה שהיא תשב מולה גם בשקט , אבל לא לתת לה לצאת עד סיום זמנה. למה? מה זה עוזר? מה זה אומר? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה
20/12/2006 | 23:50 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

שלום מיכל, נחמד לשמוע ממך, ונעים לקבל אותך כדמות שלמה ומורכבת... אני אנסה להשיב כמיטב יכולתי, אבל אני רוצה להעיר מראש שקשה לתת תשובות "כלליות" לשאלות ששאלת, ושהעניין המשמעותי הוא כנראה לחיות עם השאלות ולהתלבט בהן עד שהתשובות יווצרו מתוכנו. 1. את מתארת את האופן בו הטיפול חי בתוכך, ואת הדיאלוגים הרבים שאת מנהלת עם הטיפול בינך לבינך. אני מציעה להביא את הדברים יותר ויותר אל המרחב המשותף שלכן. אני מאמינה שככל שתדברי את הדברים בטיפול עצמו, כך תצטרכי לקיים פחות דיבור בודד ב'חוץ'... 2. את צודקת, ה'קליק' הפנימי שנוצר כאשר אנחנו מבינים משהו ברמה הקוגניטיבית והרגשית כאחת, ובכל מיני רבדים של עצמנו, הוא לא דבר פשוט כלל וכלל. לפעמים עובר הרבה זמן של דיבור שהוא בעיקרו קוגניטיבי, עד שמתגבשת הבנה יותר עמוקה ומלאה(שזו המשמעות של ה'עיבוד' הזה שאנחנו כל הזמן מדברים עליו...). 3. תיארת באורח מאוד נוגע ללב את הרגע בו את כמעט מתמסרת, ואז "אני בורחת לי". אני חוששת שבעניין הזה נותר רק להמשיך לנסות ולנסות... אולי תרצי לקרוא גם את עץ ה'הזדקקות' בעמוד הנוכחי בפורום, אני חושבת שזה רלוונטי. 4. השתיקה יכולה לומר הרבה מאוד דברים שונים: מבוכה, עצב עמוק, התנגדות, פרובוקציה ועוד ועוד (ולפעמים אפילו כמה דברים ביחד...). המטפלת שלך נשארת איתך כדי לומר לך שגם השתיקה שלך היא סוג של דיבור, שנכון לשמוע אותו ולחפש את משמעויותיו. לילה טוב, אורנה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית