עד הקצה-צרור שאלות

אני מקוה שאת פה אורנה...איך אפשר להגיד (למי שצריך) שמגיעים עד הקצה? שמאבדים אחיזה? האם צריך לתת "הזדמנות" ולראות כמה עומס אפשר עוד לשאת? או שעדיף להמנע מלהידחק ככה? ומה זה בכלל אומר? האם יש מקרים שהפסיכולגיה לא יכולה לעזור? האם יש אנשים שעל אף יכולות אינטלקטואליות קיימות,פשוט לא יכולים לשאת את דרישות החיים ולממש את עצמם, בגלל סיבות אחרות,רגשיות וכו'?מתי לוותר-כדי לא להסתכן?

שלום ויק, לקח לי הרבה זמן, אבל הנה אני כאן... אני חושבת שחשוב לומר לאנשים הקרובים לנו שהגענו עד הקצה, וחשוב להתריע על אפיסת כוחות, כדי לקבל תמיכה וגם כדי לקבל "הקלות" כשאפשר (על-מנת שנוכל לשמור אנרגיה למה שחשוב). היכולת לשאת את דרישות החיים אינה קשורה כלל ליכולות אינטלקטואליות. וודאי שאפשר להיות נבון ומוכשר ורגיש, ועדיין לחוות את עומסי החיים ודרישותיהם כבלתי נסבלים. במקרים כאלה, אני חושבת שלפסיכולוגיה יש דווקא תפקיד חשוב ביותר במציאת חיבור אל הכוחות "הישנים" ובבניית כוחות חדשים... אל תתיאשי יקרה. שבת נעימה, אורנה

שיחררתי את בני ביתי...כדי שאוכל בשעות הקרובות לאסוף את עצמי. חכיתי לתשובתך כי בתוכי אני מאד לבד.לא כך הדבר ב"מציאות"...אני בלופ רע מאד ואני מתחילה לחשוב שאין לי מוצא. אני מרגישה כאילו אני הולכת על הליכון בחדר כושר, שפועל במהירות ריצה...ככה אני לא מסתגלת לקצב החיים.שא-נ-י בחרתי.והתוהו הפנימי יצא החוצה.הכל כאן מסביבי בלגן,אני לא מצליחה להשתלט על שום דבר.לעשות סדר.אני לא יודעת מה לעשות יותר, ואנימרגישה שאני נדחקת ונדחקת ולא יודעת עד כמה אני עוד יכולה.אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות במצב הזה,ואני לא רואה את הדרך החוצה.

ויק יקרה, טוב שלקחת לעצמך כמה שעות לבד... השאלה העולה כעת היא האם תבלי את הזמן בסידור הבלגן הביתי המציאותי, או שתנסי לסדר משהו פנימי תוך-נפשי (אני יודעת שלפעמים זה נראה אותו הדבר, אך לא תמיד כך הדבר...). מתחשק לי להציע לך לבנות טבלה, שבצידה האחד נמצאים הדברים שהכרחי בעינייך להשקיע בהם אנרגיה, ובצידה שני נמצאים הדברים שאפשר כרגע להוריד מעל גבך הדואב, גם אם באופן כללי הם חשובים בעינייך מאוד. כאשר הכוחות נמוכים, כדאי בהחלט להשקיע רק במה שהכרחי (גם אם זה אומר שכרגע את לא super-woman). אני בטוחה שכאשר תתחזקי, יהיה זמן גם לשאר. שבת טובה, אורנה