שאלה שאלתית@

אבקש אם תוכל לקרוא את דבריי ולנסות להבין מה הגורם לבעיה.... אני בת 30 מרגישה תקיעות נוראית מבחינת קריירה ותעסוקה. סיימתי תואר ראשון לפני כמה שנים ומאז סיום התואר אני מרגישה שבשל פחד/חוסר בטחון בחרתי בתחומי עיסוק שאינם מתאימים לי מבחינת רמה אישיותית. יש לי פער בין מה שאני בוחרת לעשות לבין מה שאני חשה בפנים ואולי מקרינה מבחוץ ואולי בשל כך אני ממש מוטרדת. בשנים האחרונות עבדתי בכ-6 עבודות.מעולם לא פוטרתי אלא עזבתי תמיד מיוזמתי אלא אם היו קיצוצים בחברה וכולם עזבו. בכל מקום עבודה,נשארתי והתמדתי אך השריתי תמיד תחושה שאין התפקיד הולם את כישוריי....שהתפקיד "קטן" עליי וכך נגזר עליי להישאר (בשל מצב עגום בחוץ,כסף..רצון לעזור למשפחה וכו...) בפועל, נשארתי גם 3 שנים במקום אחד על אף האמירות הנ"ל... אני מנסה להבין כיצד בן אדם יכול לחיות בשלום אם הוא חש משהו ומתנהג אחרת... יש לי אלפי תסכולים מהמצב ואני לא יודעת האם לשים האשם בגישה ומכאן אי ההצלחה או דווקא במקומות אליהם הגעתי שם לא יכולתי לצמוח או להפיק את המיטב. לדוג':אני עובדת כעת במקום שלדעתי אנדרלמוסיה אחת גדולה,זרקנות,אי אכפתיות,שינויים בלתי צפויים בקיצור - רחוק מלהיות מה שציפיתי טרם הכניסה לתפקיד ניסיתי להשתנות ולתת המיטב אם כי כרגיל...הבנתי שהתפקיד אינו דורש מדי ולא מתאים לי מבחינת כישוריי,חשבתי אתחיל מלמטה ואצמח משם כי מדובר בסה"כ במקום מסודר..(כך חשבתי..) בפועל,אני משתגעת מחוסר הרצינות שבמקום...מחוסר הפרגון הרכילות,אי המקצועיות והזרקנות כלפי הלקוחות. אני שוב נמצאת במערבולת - האם זה חוזר על עצמו בשל הגישה ה"מתנשאת..המזלזלת..." שלי או מעודף רצינות וראש גדול שאינם באים לידי ביטוי כי אין איך לנצל את הפוטנציאל... האם רוב מקומות העבודה פשוט "אטומים" ולא מנצלים את כח האדם למטרת ייעול?? האם עצם הביקורת שלי לשפר את המצב מעורר אנטגוניזם כי....לא אוהבים ביקורת? אני חדשה.? תפקיד זוטר??? או שוב בגלל שכך הם הדברים ובמקום אחר טוב יותר כן יקבלו את דבריי ואף יתעלו אותם לכיוונים פוריים. ובקיצור,איני יודעת מה השלב הבא בו עליי לפעול... מנסה לנתח את פני השטח ועייפה מכך... רוצה כ"כ להצליח ולחוש סיפוק מרגישה שהדרך חסומה....כבר די הרבה זמן... אין בי כוח להתמודד מחדש למרות שהועברתי לתפקיד אחר לאחרונה שממש מחייב זאת מבלי להתוות כללים או לעבור הכשרה מינימלית... האם עליי לעשות סטופ ולשאול "האם אצלי משהו לא בסדר.." כשאני מנסה לענות אני אומרת איך יכול להיות....אם כל מי שמסביבי רק מקרקר וטוען שהכל חרא!!! אז כנראה אני לא היחידה שרואה את השלילי שמתפרץ..הוא אכן קיים. אבל כמה עוד....?? איך מתמודדים עם תחושת ייאוש כזו.? האם לכך נועדנו? להתרגל לסבל הזה? האם אני מגזימה ומעצימה את תחושותיי באשר למקום עבודה? הדבר שהכיייי חשוב לי בחיים זה למצוא מקום נורמלי שאוכל לתת מעצמי ולנצל את כישוריי.האם זו בקשה מוגזמת????

שלום עינת כאשר את כותבת שכל מקומות העבודה שלך אינם מתאימים לך מבחינת ה"רמה האישיותית", למה את מתכוונת? לאישיות יש מאפיינים שונים, כמו מוחצנות, אנרגטיות, אקספרסיביות, וכד' מצד אחד, ומופנמות, ביישנות, סגירות ורפלקסיביות מצד שני. ייתכנו גם חלוקות על צירים אחרים. האם אפשר להגדיר שאישיות אחת עולה על חברתה ברמה? אם את מדברת על רמה אינטלקטואלית, כאן כבר אפשר לדבר על "גבהים", אבל בכל עבודה (מרועה צאן ועד מדען אטום) אינטליגנציה משפרת את הביצועים. אם את חשה שבכל מקומות העבודה את מרגישה את הפער הזה בינך לבין האחרים, כדאי מאד לנסות ולבדוק, עם עצמך או עם פסיכולוג קליני, מה מקורו, והאם אין מדובר בנטייה להשליך את האחריות ברובה על האחרים. אז כן. כדאי לעשות 'סטופ', ולחשוב איך את משילה מעצמך את חוסר הביטחון, לוקחת על עצמך מטלות של גדולים, ועומדת בהן. בהצלחה ליאת