דימוי עצמי נמוך

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/10/2006 | 03:29 | מאת: מורן

אני בת 24 .אני נמצאת בטיפול תרופתי +שיחתי כ-10 חודשים. אחת הבעיות (שהיא רק אחת מיני רבות)שהתגברה במיוחד מאז שנפרדתי מהחבר האחרון שלי לפני כחודש היא התעסקות יתרה במראה החיצוני.אני בחורה שנראית טוב אובייקטיבית בעיני האחרים אך בעיני עצמי אני נראית זוועה ,אני חושבת שאני שמנה(1.62 משקלי 48 !),באופן תמידי מרגישה שאני מכוערת ודוחה וגם משום כך נשארתי עם בחור שלא אהבתי. אני מרבה לקנא ברוב חברותיי שנראות טוב והקנאה בהן ממררת לי את החיים.גורמת לי לרגשות אשמה ואפילו לשנאה עצמית וגם לעיתים לשנאה כלפיהן.אני מתוסכלת מהקנאה הזו בחברותיי כי לפעמים הקנאה הזו גורמת לי להתנהג אליהן בזלזול.לפעמים אני רעה אליהן כי אני מקנאה. ביום כיפור התוודתי בפני 2 מחברותיי על הקנאה שאני מרגישה והן הגיבו בכעס עליי,וגם לא כל כך הבינו מדוע אני מקנאה בהן, כי לטענתן אין לי במה לקנא כי אני בעצמי יפה. לאחת החברות התייחסתי מאוד לא יפה ואני מרגישה נורא אשמה,מרגישה כפוית טובה ורעה. אני חושבת(אולי אני טועה)שרגשות הנחיתות שלי לגבי עצמי נובעים מדימוי עצמי מאוד נמוך (עברתי דברים קשים בעברי שפגעו לי מאוד בדימוי העצמי והיום אני משלמת את המחיר.אני חיה עם דימוי עצמי מעוות ופגוע. ) אני סובלת כיום מדיכאון ופוסט טראומה ומטופלת בנוגדי דיכאון.הטיפול התרופתי די עוזר לי,ויש שיפור יחסי במצבי שהיה גרוע יותר לפני כמה חודשים. אני מרגישה יותר אנרגטית ויותר שמחת חיים שזו מבחינתי התקדמות . הבעיה שלי היא בעיקר היום הדימוי העצמי הנמוך והשואף לאפס. השיחות לא עוזרות לי. כמו כן שום נסיונות של חברות וחברים שלי לשכנע אותי שאני יותר שווה ממה שאני חושבת עולים בתוהו,יש לי תפיסה מעוותת משהו על עצמי.לפעמים אני רוצה להיעלם.להיבלע באדמה. אני כנראה חסרת תקנה לחלוטין. בסופו של דבר אולי ישנאו אותי.אני זקוקה נואשות לפידבקים חיוביים ואני לפעמים יורדת על עצמי כי אני יודעת שככה אני אקבל פידבקים חיוביים מאנשים. לאחרונה אני בטוחה שלאנשים כבר נמאס ממני.שונאים אותי.ואני כבר לא אותה בחורה שהייתי פעם.אני מרבה לשאול את הפסיכולוגית שלי אם אני חולת נפש והיא עונה בשלילה.... אני מרגישה שזה עניין של זמן.אם המצב שלי ימשיך להיות כזה אני בסופו של דבר אהיה חולת נפש?! אני מיואשת ונואשת מאוד.מה עליי לעשות? מורן

לקריאה נוספת והעמקה
03/10/2006 | 16:04 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום מורן, טיפול של עשרה חודשים, בעיקר כשמדובר בפוסט טראומה ופגיעה קשה בדימוי העצמי, עדיין רחוק ממיצוי. אני יודעת עד כמה מחלת נפש מפחידה אותך, אבל כמו שאומרת לך המטפלת שלך - את לא חולת נפש. המשיכי להתמיד בטיפול שלך, ולהעצים את הכוחות שלך מבפנים. ככה תוכלי להשתחרר בהדרגה מהצורך הנואש לפידבקים מבחוץ. בהצלחה ליאת

04/10/2006 | 01:18 | מאת: מורן

שלום ליאת האם אפשרי להגיע אלייך לשיחה פרטנית חד פעמית? המטפלת שלי בינתיים בחופש השבוע וגם בחול המועד. הייתי רוצה לדבר עם מישהו( אובייקטיבי) עד שתשוב המטפלת.אם הדבר אכן אפשרי אצרף לך לכאן כתובת מייל. בתודה מורן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית