הלם קרב - שלא רוצה טיפול

גיסי, גבר בן 40 השתתף במלחמת שלום הגליל - כשהיה עדיין בשירות סדיר. במלחמה עדיין לא היה נשוי לאחותי. היה נהג טנק והשתתף בקרבות קשים בלבנון, כאשר רבים מחבריו שאיתם למד בישיבה ההסדר נהרגו לעיניו בצורות קשות מאוד. באותה תקופה היו הוא ואחותי חברים. לאחר המלחמה הם נישאו, ואחותי מספרת שאין לילה שהוא ישן רגוע, בשנים האחרונות המצב מחמיר, הוא צועק בלילה מדבר. הוא בדיכאון עמוק, אולם מאוד עצבני. לא מסוגל לשמוע רעש, ילד בוכה, או להתייחס באופן רגשי לילדים. היו גם מקרי אלימות במשפחה (בעיות כלכליות שהחמירו כנראה את המצב). הדבר היחיד שמחזיק אותו זו הציפייה למילואים. התקופות שבהן הוא הכי פורח הן תקופות המילואים. גיסי אדם המצליח בעבודתו, בתפקיד אחראי וביצועי, אולם אחותי אומרת שגם שם הוא כבר נראה יותר לחוץ. היא אומרת שהוא שוקע ואינה יודעת מה לעשות. הוא אינו מוכן בשום פנים ואופן להודות בבעיה, או ללכת לטיפול. למרות שהם הלכו פעם אחת לפסיכולוגית (לצורך טיפול משפחתי) והיא לאחר שיחה אחת בלבד הפנתה אותו לפסיכיאטר (שאליו לא הלך). המצב מאוד גרוע. אך הוא אינו מוכן שיורידו לו פרופיל צבאי, מאחר ובשבילו "הצבא זה הכל". אחותי חוששת, טוענת שיש לו משאלת מוות. הוא מעשן כמו קטר, שותה 20 כוסות קפה ביום - המזל היחיד היא טוענת זה שהוא יוצא ב- 6 בבוקר וחוזר בשעה 8:00 בלילה מהעבודה. השאלה היא מה צריך לעשות אם הוא לא משתף פעולה? היא אובדת עצות ויש להם ארבע ילדים שהולכים על קצות האצבעות בבית ותינוק בן שנה וחצי שהיא עדיין מניקה כדי להרגיע אותו שלא יבכה - ושאבא לא יתעצבן.

שלום לך y.s, יש לנו פורום מיוחד שנקרא: "הלם קרב". בשלב ראשון הייתי מציעה שדווקא אתה תפנה לשם. הרעיון של הפורום הוא קבוצת תמיכה של אנשים שהשתתפו באירועי מלחמה ופיגועים ואנחנו תורמים כל אחד מניסיונו הוא לשני. תנסה לספר לו על הפורום, ואולי גם הוא יצטרף. אפשרות נוספת היא, להיעזר בנט"ל. אם תרצה עוד משהו, תכתוב לי לכאן. עדי

והנה הקישור הקלק ואתה בפניםhttp://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=66

שלום YS, לצערי, קיימים בארץ מקרים רבים של הלם-קרב שאינו מטופל, ולעתים הנפגעים עצמם אינם רוצים לקבל טיפול ולהיחשב כחולי-נפש. לאחרונה שונה החוק, ונפגעי הלם-קרב כבר אינם נחשבים לחולי-נפש. לא ניתן להכריח אדם לפנות לטיפול, ובמקרה המתואר המצב עדיין אינו חמור. לרוע המזל, הלם-קרב ופגיעה פוסט טראומתית אינם פוגעים רק במי שהשתתף במלחמה, אלא גם בסובבים אותו. כדי לנסות ולהקדים תרופה למכה, אני מציע שאחותך תפנה לעזרה מקצועית. בינתיים, היא מוזמנת להשתתף אתנו בפורום 'הלם-קרב', המיועד לנפגעי הלם-קרב ובני משפחותיהם. אני בטוח שמשתתפי הפורום שלנו, שהם קהילה של אנשים טובים ורגישים, ישמחו לסייע לה. בברכה, דרור גרין מנהל פורום 'הלם-קרב'

דרור גרין צודק מתאור המקרה נראה לי הכדאי לאבחן את המצב יותר טוב לפני שמגיעים להנחה שמדובר בהלם קרב