התאפקות פתאומית של ילד בן 5

ערב טוב, בני בן החמש, ילד "אמצע" (אחות בת 6 עולה לכיתה א' ואח צעיר בן שנה) החל בשבוע האחרון להתלונן על כאבי בטן עזים וניסה להימנע מלעשות צרכים בשירותים.. (ביקש את נוכחותינו ההורים). מזה יומיים שהוא מציין בעקשות וחד משמעיות כי אינו רוצה לעשות קקי. הוא מתחיל לקפץ, לבכות להיות עצבני ולבסוף הקקי בורח בתחתונים. היום כבר התחיל לומר כי אינו רוצה לעשות גם פיפי.. אם כי את זה בסוף הסכים לעשות (בדקה ה- 90 בשירותים). הוא אינו מוכן לשמוע על להיכנס לשירותים. או על לעשות קקי (הצענו אפילו חיתול). יש לציין שבעת שנגמל הייתה גם בעיה עם הקקי (ביקש לשים חיתול לשם עשייתו ואח"כ הורדה), ותגובותיו בשעה שהוא חש כי הקקי "בורח" הן היסטריה המלווה ב"אתם לא אוהבים אותי", חיבוק ואח"כ דחיית החיבוק ואמביוולנטיות רבה. אנחנו מתוסכלים מאוד, רואים את סבלו וחשים חוסר אונים להושיע ויאוש נודה לתשובה מהירה

ערב טוב, הסטטיסטיקה מראה כי 95% מן הילדים מגיעים לשליטה על הפרשת צואה עד גיל 4. כאשר תהליך הגמילה הראשוני לא עלה יפה, יש סבירות להופעתם של קשיים בהמשך, בעיקר סביב אירועי חיים רויי מתח (לידת אח, גירושין, מעבר דירה, אשפוז, וכיוב'). הפרעות בחינוך לניקיון נקשרות בדר"כ למאבקי עצמאות ושליטה בין הילד להורים. יחד עם זאת, חשוב לפני הכל להגיע לבדיקה אצל רופא ילדים (רצוי אצל גסטרואנטרולוג ילדים) לשלילת תופעות רקטליות פיזיולוגיות (כמו קושי בכיווץ/הרפייה של שרירי הסגור). הרופא יוכל במידת הצורך לעזור במתן טיפול מסייע לריכוך היציאות. ברמה הפסיכולוגית, חשוב מאד להפחית משמעותית את דרגת המתח בבית ולמתן את מאבקי השליטה. המצב, כפי שאת מתארת אותו כרגע, עדיין "בחיתוליו", וכדאי מאד לטפל בו בשלבים ראשוניים אלה. הייתי ממליצה מאד להתייעץ ישירות עם פסיכולוג ילדים שיוכל להנחות אתכם באופן יותר ישיר ומפורט, בהתאם לאופי המשפחה שלכם. עד אז, נסו להרגיע ככל האפשר את הילד, להגיב בשקט ובענייניות כשאתם מנקים אותו ולהימע מביקורת או הבעת אכזבה. בברכה ליאת

תודה