דימוי גוף ואובססיביות- לליאת

שלום, כתבתי כאן כבר בעבר. אני סובלת מבעיית עור שמאוד מושפעת ממצבי מתח.מדובר בבעיה שנמשכת שנים רבות. אני בסוף שנות ה-20. יש לי מין אובססיביות סביב הפנים והשיער שמבוססת אמנם על בעיות אמיתיות (יתכן פסיכוסומטיות) שיצאו מכל פרופורציה. כלומר, הוצאתי בחודש אחד למעלה מ1,500 ש"ח על תספורות, שמפואים, מסכות..ואף תכשיר שאני מנסה לא טוב לי. השיער נשאר יבש, חסר צורה, נושר ועם יובש קיצוני בקרקפת (לא מדובר בדיסמורפיה). לגבי העור - הוא רגיש מאוד, מגורה, יבש, פצעים...הייתי אצל קוסמטיקאיות רבות. בנוסף עליתי מאוד במשקל מרזה למלאה. אכילה כפייתית. היו שנים טובות שהעור והשיער "הסתדרו לי". ואילו עכשיו זו תקופה שאני נכנסת לדיכאון ואובססיביות ומרגישה שאין מפלט. אתמול נפגשתי עם קוסמטיקאית לטיפול פנים (נסעתי לעיר אחרת) והייתה לי חוויה מאוד קשה איתה. נכנסתי ללחץ..הרגשתי שהיא לא מקצועית. היא הייתה מאוד נוקשה. ביקשתי ממנה בקשות לגיטימיות, כמו לא להשתמש בחומרים שאני יודעת שלא טובים לי. לדוגמא מים חמים..אז התגובה שלה הייתה "את הולכת לבעל מקצוע אז אל תגידי לו מה לעשות". דוגמא אחרת, ביקשתי לא להשתמש במי פנים עם אלכוהול והסברתי שבבית אני משתמשת בחליטות והתגובה של הקוסמטיקאית "את לא בבית..." התגובות שלה היו חסרות סבלנות, עצבניות והיא הסתכלה עלי בעין עקומה כאילו שאני מוזרה.. היא טיפלה בעור באגרסיביות והטיפול החל בפילינג מאוד אגרסיבי שלא מתאים לעור העדין שלי והרגשתי שהיא מוציאה את העצבים שלה עלי - על העור שלי. המתנתי שהיא תסיים להוריד את הפילינג ואז אמרתי לה שאני רוצה ללכת.. היא הייתה חמורת סבר והציעה לי "לפנות לשיחות עם מישהו" וכל הסיטואציה הייתה מבחינתי נקודת שפל בתקופת שפל. הנקודה הזאת מחזירה אותי שנים אחורנית, לתקופות עלובות מאוד בחיי. בין העבר הרחוק לזמן הזה, היו שנים יפות שהרגשתי טוב עם עצמי והרגשתי שאני נראית נפלא. ועכשיו אני שוקעת ושוקעת בבוץ טובעני. לא הפסקתי לבכות כל הלילה. לגבי האפיזודה של הקוסמטיקאית, הצעתי לקוסמטיקאית שאשלם לה על מחצית טיפול והיא דרשה סכום כמעט מלא. שילמתי לה את מה שדרשה והלכתי. לפני שהלכתי מרחתי קרם על העור. העור נראה מגורה מאוד ופצוע, ומול המראה הזאת נראתי כ"כ רע, כ"כ מכוערת, נסערת. התמונה הזאת מגעילה אותי ואני לא יכולה לשכוח את האדם המכוער ההוא מול המראה. יש לי פסיכולוגית כבר שנים רבות. היא אישה מקסימה. המפגשים השבועיים לא מקלים על השבוע שבא אחריהם ואולי רק לאותה פגישה. אני מרגישה שאני חיה את העבר הסיוטי מחדש, מצד אחד מנחם לדעת שהכל דינמי ועשוי להשתנות, אבל הכאב של לחוות מחדש תחושות מזוויעות כאלה צורם כ"כ עמוק ונותן תחושה של מלכוד, ושדברים לא יכולים להשתנות באמת, לא בשבילי. חזרתי להיות מי ששנאתי כל כך. לא מצליחה לראות שביב של קרן אור. יש בי התנגדות חזקה לתרופות אנטי-דיכאוניות. האם הגעתי למצב שאין ברירה? תודה.

הי לילי , התופעות שאת מתארת לגבי נשירת השיער, בעית הפצעים וההשמנה יכולות להיות סימפטומים של תסמונת השחלות הפוליצסטיות- תבקשי מרופא הנשים שלך לבדוק באולטראסאונד את מבנה השחלות שלך ואת גם יכולה לעשות חיפוש בגוגל לגבי התופעה, יש המון מידע וכך תוכלי לראות אם יש לך עוד סימפטומים של התסמונת. בכל מקרה, מבינה אותך לחלוטין מבחינת האובססיה הקוסמטית של מה את מסכימה ולא מסכימה שיבוא במגע עם הפנים. ובכלל האובססיה למראה חיצוני. בכל מקרה אם ויתברר כי יש לך את התסמונת (כמו לכ 10% מהנשים), את תדעי איך לשלוט בסימפטומים והחיים שלך יהיו קלים הרבה יותר. בכל מקרה שווה לך להשקיע אנרגיות בברור של מה הגורם למה שאת מתארת. ודבר נוסף,את תסמונת השחלות הפוליצסטיות נוטים לייחס למצבי מתח ממושכים בחיים וחומרת הופעת הסימפטומם תלויה בין השאר במתח נפשי. ביי, יעל

שלום לילי, מעבר לעצתה הטובה של יעל (תודה, יעל. כמה טוב שבכל יום אנחנו לומדים משהו חדש!), נראה לי שלמדת דבר נוסף חדש השבוע - שמוטב להפקיד את גופנו רק בידיים אמונות ומורשות, ואצל מי שאנו בטוחים שינהג בנו בכבוד. ועוד משהו בעניין טיפול תרופתי. תכשירים אנטי-דכאוניים אינם שמורים רק למקרי אין-ברירה. אדרבא, בגלל שהשפעתם אינה נותרת בגוף לאחר הפסקת הטיפול, תוכלי לבדוק אם יש בהם תועלת עבורך, ובמידה ותחושי שלא, תוכלי להפסיק בכל רגע (דווקא בגלל שיש ברירה!). אני שמחה לשמוע שאת נמצאת בידיים טובות לפחות בטיפול הנפשי שלך, ומקווה שתחושי את ההקלה המצופה בקרוב. אשמח במיוחד לשמוע אם עצתה של יעל הביאה למפנה בהבנת מצבך. כל טוב ליאת

כמה נעים לי לקרוא את הדיון הקטן הזה ביניכן. אני אוהבת את השילוב הכל כך מוצלח של מידע חשוב, שיתוף ותמיכה. תודה על כל הידע שקיבלתי מכן. ליאת