ילד לא יוצא מהבת בכל!! מודאגת מאוד בדחיפות

שבוע טוב, בוקר טוב, סליחה מראש על אורך המכתב בני בעוד 3 חודשים בן 16 עד לפני 3 שנים היה די חברותי לא בולט במיוחד אך היום הוא כמעט ולא יוצא מהבית עם חברים, אפשר להגיד אפילו שלא יוצא בכלל. מעט מאוד חברים מתקשרים כדי שיבוא לשחק כדורגל ולא יותר, ולפעמים הוא יוצא לשחק כדורגל. מרוב הפעמים שהוא עונה בשלילה נראה לי שכבר לא מתקשרים אליו. יש לו ביקורת כלפי כולם, זה חנון זה הומו וכו'.. כאשר אני אומרת לו בוא נצא עם הכלב לפארק, או עם רולר הוא יסכים רק אם זה לא הפארק השכונתי שלנו. רק משהו מחוץ לעיר שלנו. הבילוי שהוא אוהב זה סבתא. כל החופש הוא בבית, עכשיו הוא עולה לתיכון עם תלמידים חדשים בכתה שחלקם מאותה חטיבה שהוא למד, יש לציין שהוא ילד עם קשיי למידה, מרגיש "דפוק" כל הזמן שכלום לא הולך לו אך לא רואים אותו עם ספר ביד כל החופש ולא בלימודים כמעט. כל החופש הוא מול המחשב והטלויזיה עד השעות הקטנות של הלילה. לפעמים אני "יורדת" עליו אבל אח"כ מצטערת שהוא לא אשם. לפני כחצי שנה היה בטיפול פסיכולוגי שאליו הלך בלי חשק עד שהחליט שהוא לא הולך הוא לא צריך עזרה. אני מאוד מוטרדת מהמצב, כשאני רואה חבורות בני גילו ברחוב ליבי נצבט מקנאה. המצב לא כל כך טוב, אני לא יודעת מה לעשות לעזוב אותו לנפשו או שיש ברירה לטיפול?? שוב סליחה על אורך המכתב

אסתי שלום, המכתב לא כל כך ארוך, כך שאין צורך להתנצל. אני חושב שיעוץ הורי או "הדרכת הורים", יעזרו לך להחליט איך לנהוג. יש כאן שילוב של הרבה גורמים: הוא בגיל ההתבגרות, הוא עם קשיי למידה, יש שינוי התנהגותי, הוא עולה לתיכון. אני מאמין שכמו שאת לחוצה מהמצב, הוא לחוץ כפליים ומתנהג בדרך שהכי עוזרת לו להרגיש בטוח: מול המחשב ושהייה בבית. ישנן הרבה שאלות שעומדות על הפרק במקרה שלו: עד כמה לתמוך ועד כמה ללחוץ? איך לעזור לו במישור החברתי? איך לעזור לו במישור של הדימוי העצמי? וכן הלאה בשלב ראשון ניתן להתייעץ עם הגורם הטיפולי שהוא היה איתו בקשר, ולבחון יחד איתו האם יש מקום למספר שיחות יעוציות המיועדות לכם - ההורים . בהצלחה, גדעון

תודה על תשובתך, האם תופעה זאת נקראת חרדה חברתית?