שלום

היי היום סוף סוף בכיתי זה היה בזמן הטיפול....אני בוכה הרבה בשקט לפעמים ליד אנשים יוצאות דמעות אבל למזלי אף אחד לא רואה....זה קורה במקומות שדיי מביך לבכות בהם....אפילו לבד לא הצלחתי חשבתי שזהו אני נכה שלעולם לא אצליח לבכות כמו בנאדם שאיבדתי את זה שאין לי יכולת לבכות מבחינה פיסיולוגית סוג של אימפוטנציה(של בכי...השאר בסדר גמור(: ) והיום בכיתי הדמעות זלגו ונתתי להם לפרוץ בלי לחשוש לזרום עם הבכי והעצב שהיו בי בלי מאצואיזם סוג ז רק לבכות זה היה לי כל כך חשוב לראות שאני עוד מסוגל........וזה היה טוב עבר בי רעד בכל הגוף ממש נגעתי בעצמי הרגשתי את עצמי סוג של פורקן.....שרצה לפרוץ כבר כמעט שנה ולא יצא הרגשתי חלש פיסית חזרתי הביתה והרבצתי שינה ........

היי MR BLUE כל כך ריגשת אותי, הדמעות הן הסבון של הנשמה.... הדר

MR BLUE , איזה כייף לשמוע על נחשול הזרימה הזה אחרי המים העומדים, התקועים, העכורים, של השנה האחרונה. ממש מרגש... בכי הוא באמת אמצעי 'ניקוז' טוב, אבל טוב ממנו הוא הבכי למול מגעו העדין של אדם אחר שמנכיח את כאבך ומאפשר לך לגעת בעצמך יותר- יותר בסלחנות, יותר ברוך. כשקראתי את דבריך חשבתי על כך שלכולנו יש איזו "ארץ מולדת" - האזורים הכי עמוקים שלנו שגדלים פרא תחת מעטה התפקוד היומיומי - ושאת מרבית זמננו אנו מבלים באיזושהיא רמה של "גלות" מאותה ארץ. אני שמחה ששבת למולדתך, ולו לרגע קט, ומאחלת לך שהגלויות הבאות יהיו מעט יותר קרובות אליה, כך שהיא תיראה באופק ביתר קלות. נויה

MR BLUE יקר, הדברים שלך גורמים לי התרגשות אמיתית. אני יודעת, ממש כמו הדר ונויה, עד כמה קשתה עליך השנה האחרונה, ועד כמה יקר ההישג שלך היום. נעים לי שבחרת לשתף אותנו, ולסמן לנו (בקטן) שאתה מוחזק, מטופל, זוכה לאותה נגיעה רכה ונוכחת. האמת שאני חושבת עליך מדי פעם, ומקווה שהשתיקה שלך לאחרונה היא שתיקה של אנשים עובדים. ותודה גם להדר ונויה על המילים הטובות, שלא השאירו אותך לבד בכל השעות הארוכות האלה. ליל מנוחה ליאת