חיי/מת

אני נמצאת במצב תקוע כבר כמה שנים, אינני עובדת אין לי חבר אינני נשואה ואין לי ילדים. אני כל היום בבית וכבר שאני מדברת עם "ידידים" הם צוחקים עלי וקובים איתי ולא באים או עושים כל מיני דברים לא ניסלחים כי הם חושבים שאני חייבת להיות חברה שלהם מרוב המצב הקשה הזה כבר ניכנסתי לדיכאונות הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר שיש לי דיסתימיה ונתן לי ציפרלקס. אבל אני רוצה ולא רוצה להיגמל מכדורים אחרים שהם הם שתוקעים לי את החיים, נכון? האם נכון שכדורי ההרגעה שאני כבר לוקחת שנים הם הם שגרמו לי שלא אוכל לעשות כלום כול היום ולא הצליח בכלום? האם זה נכון? אני רוצה לקבל תשובה על זה, כי עם אף אחד אני לא מצליחה לדבר על זה עם אף אחד אני בכלל לא מצליחה לדבר על בעיות שמטרידות אותי כולם כאילו מרוחקים חיים בעולם אחר ובכלל לא מודעים למה שעובר עלי, כך גם היה כשהיתה לי דלקת ריאות קשה ושכבתי אז חצי מתה בבית חולים וגם אחרי ניתוח כריתת הריאה שעברתי, אף אחד בכלל לא היה שותף למה שעובר עלי לסבל הנוראי ולפחד ממוות שאחז אותי בתקופה ההיא הפחד מהמוות שהרגשתי כאילו הוא קרב. (כרתו לי חצי ריאה בגלל גידול ממאיר שהיה לי בריאה השמאלית), טוב מה אתה מציע לי להתחיל לעשות בשלב זה של חיי כי כבר איני מוצאת עניין ,חיות וכיף בשום דבר, הכל אני עושה כי צריך לעשות אחרי מאמצים עילאיים וללא רצון וחיות.

ציפי שלום, לפעמים הצרות באות ביחד ואז ישנן גם בעיות בריאות וגם קשיים נפשיים וגם בדידות. וכפי הנראה זה המצב אצלך וחבל שזה כך. לשאלותייך: אני מעריך שלא הכדורים הם אילו שגרמו לחייך להיראות כפי שהם. לעיתים אנשים שלוקחים טיפול תרופתי זמן רב, מרגישים כך. כדאי לך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל שלך לגבי השאלה הזו - הוא יכול לענות יותר טוב ממני. בנוסף הייתי ממליץ לך לחפש קבוצת תמיכה, שמתאימה לצרכייך. כך תוכלי לשוחח עם אנשים ולשתף ולהשתתף בבעיות של אחרים. הרבה הצלחה, גדעון