התנהגות אחרי תאונת דרכים

לפני שבוע עשיתי תאונת דרכים בעקבות שמן בכביש ונכנסתי במכונית מקדימה (אני הייתי הנהגת). כל הנוסעים ברכב נפצעו (שברים וכו'). אני יודעת שאני לא אשמה. אמרו לי מפורשות שאני לא אשמה. העניין הוא כזה- מרגע הפגיעה ועד שפוניתי לבי"ח לא בכיתי, לא הרגשתי צורך לבכות, רק בבי"ח בכיתי לדקה וזהו. בבית אולי עוד קצת וזהו. (ואני נחשבת בחורה רגישה ושברירית) זה נחשב הדחקה? אני אפילו לא מרגישה פחד לעלות שוב על אוטו. לא ניסיתי עדיין בגלל שאין לי רכב אבל לא נראה לי שאני פוחדת לנהוג אפילו במכונית כמו שהייתה לנו. אגב, ההורים שלי מתכננים לקנות מכונית כמו שהייתה לנו. זה נורמלי להגיב כך?

לא כל מעורבות בתאונת דרכים מחייבת תגובה קיצונית של בכי וכו'. אם הנושא ימשיך להעסיק ולהטריד אותך אולי כדאי לשוחח על כך עם מישהו ולפרוק מתח שהצטבר בך. כאשר יתאפשר לך שוב לנהוג,בדקי את עצמך ואת תגובתך. יכול להיות שלא קרה כלום והכל ימשיך כמקודם .

שלום גל, איזה מזל שזה נגמר ככה ! כתם שמן על הכביש הוא באמת עניין מחורבן, וגם לי כבר יצא "לעשות צלחת" על הכביש מאותה סיבה ממש. זה מפחיד נורא באותו רגע, אבל כשזה נגמר בנזקים קלים בלבד אפשר לנשום לרווחה. אני נוטה להסכים עם שאול, שלא כל אירוע מפחיד בחיינו חייב לגרור טראומה פסיכולוגית קשה. אם אין עניין - אז אין עניין. אם אין לך בעיה לעלות שוב על הכביש, אם את יכולה לפגוש את חברייך הפצועים בלי אשמה מוגזמת, אם בסה"כ את מתפקדת היטב, אוכלת וישנה כרגיל ולא עסוקה בתאונה הזו עיסוק מופרז במחשבותייך, אפשר להניח לזה ודי. אני חושבת שאפשר להתייחס לאירוע כזה כאל אירוע אזהרה, שילמד אותך ואת חברייך לנהוג באופן זהיר ואחראי יותר - וככזה, יש לו חשיבות עבור כל נהג. פעם נשאלתי מהו הדבר החשוב ביותר שעושה אותנו "נהגים טובים". התפתלתי עם התשובה, הסתבכתי עם אמירות מוזרות, עד שמישהו על ידי העיר: את פשוט מתכוונת לנ-י-ס-י-ו-ן. כמה פשוט. כדי להיות נהג מנוסה, צריך לפעמים לעבור תקריות מפחידות כאלה. אני מקווה שתצליחי להתגבר מהר גם על ה'שאריות', ולחזור לתפקוד כביש תקין. נוסף על השיעור החשוב כנהגת, נדמה לי שהרווחת שיעור נוסף: אולי את לא כל כך רגישה ושברירית כמו שחשבת??? :-) דרך צלחה ובטוחה בהמשך ליאת