דילגתם על שאלתי

מחבר: אלונה תאריך: 29.4.2006 שעה: 12:21 אז ככה... למדתי תואר ראשון בהצלחה לפני כ-6 שנים(כמעט 7) מאז בשל אי הצלחה בראיונות ובמבחנים,בשל דימוי עצמי נמוך וחשש מהצלחה נכנסתי למקומות עבודה שלא ממש התאימו לי וכך "העברתי" את הזמן בחוסר מיצוי טוטאלי.עבדתי בכ-5 מקומות שבכל פעם משהו לא הלך ונאלצתי להיפרד מהמקום בחיפוש מקום חדש.בכל פעם היתה סיבה "למה לא לחפש באמת מקום נורמלי"...אם זה הכסף,הנוחות,החשש,הכובד של קבלת החלטה וכו.. כעת איני צעירה ממש ונמצאת במשרה שלא ממש קשורה(כרגיל-פקידותי) במקום מסודר יחסית משכורת ממוצעת. החשש הגדול שלי זה שבאותו מקום רוב הסיכויים שלא אקבל קביעות (מתוקף תפקידי) ורק אם באמת יצלח מזלי ויקדמו אותי...אז...גם בספק אשאר. העניין הוא שמצד 1 אני חוששת שאכן כך יהיה ולכן תוהה מה עליי לעשות(כרגיל מאמינה שכל אחת במצבי הייתה קמה ובורחת משם..) או שעליי להיות במקום העבודה כל עוד נוח לי ומה שיהיה יהיה. הפחג הגדול זה הגיל שממאן להיעצר והיאוש בלחפש שוב את עצמי. בן אדם רוצה למצוא מקום מסודר ולא לחפש מדי שנתיים מקום עבודה. באיזשהוא שלב לבטח יהיה לי קשה יותר למצוא מקום -אולי בקרוב אהיה אמא והסיכויים קטנים בשל כך ולכן אני מאוד מתלבטת מה עליי לעשות מצד 1 נוח לי כרגע מצד שני העתיד עמום..כרגיל. הכי אבסורד זה שלא בא לי להתקדם כי התפקיד ידרוש ראש גדול יותר ועבודה עם לקוחות ששזה ממש לא משאת נפשי.אני חשה מעין עייפות ומעדיפה לעבוד באופן עצמאי יותא מאשר פנים מול פנים עם אנשים.טיפול באנשים מכל סוג שהוא לוקח ממני המון אנרגיה ובמקום הקודם כמעט שהשתגעתי מהאינטנסיביות בעבודה שכזו. מה עליי לעשות אם ברור כשמש ועולה מנתוניי שזו העבודה שמתאימה לכישוריי ומקצוע אין ברשותי... האם לנסות לאמץ גישה חיובית יותר על מנת לזכות בקידום מיוחל ולרוץ קדימה על אף חוסר הרצון בכך רק על מנת לאשר ולחזק את "העתיד לבוא"..... למה אני כזו מיואשת וחסרת החלטה תמיד? מה אתה מייעץ לי כרגע מלבד הצורך בטיפול ארוך טווח.?? ולא ייעוץ מקצועי כי שוב לפי בדיקה אני מתאימה לאדמינדטרציה,,כ"א וכל הקשור בלקוחות

אלונה שלום, סליחה ששאלתך פוספסה או דולגה. ולעצם העניין: למעשה איני רואה כל בעיה. נוח לך בתפקידך הנוכחי. את לא כל כך מעוניינת להתקדם לתפקיד שיגזול ממך אנרגיה מיותרת וידרוש כישורים שלהרגשתך אין לך. בקרוב תהיי אולי אמא. כל הנתונים מצביעים לדעתי על כך שעלייך להישאר במה שאת עושה. ומה יהיה בעתיד בודאי תשאלי. מה יקרה עם הקביעות? זה אכן החיסרון של המצב הנוכחי. אנשים כבר פוטרו ממקום עבודתם למרות שהיתה להם קביעות. או שהיתה להם קביעות והתברר שלא דאגו להם לפנסיה. העובדה היא, שאין ביטחון של 100% בחיים. אמנם קביעות בעבודה נותנת לנו אשליה של ביטחון, ונעים להרגיש בטוח, אך ניתן לעבוד במקום עבודה שנים רבות ולהיות "זמני". כדאי לך לקרוא את ספרה של אורניה ינאי "לכל אדם יש שביל" העוסק בתחום הקריירה. יתכן ששם תוכלי למצוא עוד תשובות לשאלת התיסכול המקצועי. וכן, גם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע. בהצלחה, גדעון