דיכאון מאז'ורי

שלום ליאת, עברתי דיכאון לפני שנה, שנמשך כשנה וחצי. עדיין לא "חזרתי לחיים", בין השאר כי אני מתקשה לשכוח את מה שחוויתי עם עצמי. אני נמצאת כמובן בטיפול פסיכיאטרי, ובמצב נפשי אחר לגמרי. אבל מחוברת מאוד (ואולי מידי) למה שהרגשתי בתקופה ההיא. הבטחתי לעצמי בתקופה הנוראה שלעולם לא אשכח כמה רע הרגשתי. אבל לא רק שאני לא שוכחת כמה נורא היה, אני אף מסרבת להמשיך חיים תקינים. אני פוחדת פחד מוות להמשיך את חיי ולהניח למה שקרה. אולי זה נשמע מוזר, אבל התקופה יקרה לי מאוד ואני מוצאת עצמי בוכה כשאני נזכרת בה... משפחתי והמטפלת, מן הסתם, רוצים בטובתי- שאניח למה שקרה, אהנה מההטבה שחלה במצב רוחי, ואמשיך את חיי. מדוע אני לא מצליחה לשכוח? תודה רבה לך, וחג שמח.

שלום לי, מוזר ככל שזה יישמע, גם בתחתית הקיום האנושי יש רגעי חסד, ההופכים את הסיוט הגדול שלנו למשהו שלעיתים קשה להיפרד ממנו. יש פסיכולוגים שמדברים על 'רווחים משניים' (למשל כשהסביבה מתגייסת מאד לטובת האדם הסובל, ועוטפת אותו בהרבה תשומת לב), ואני מודעת לכך שרעיון זה יכול להרגיז קצת. לפעמים נלווים לתקופת משבר אירועים אחרים, משניים, שמצליחים להיצרב בנו בכל זאת כמשהו נעים. נדמה לי שאחת הדוגמאות הקיצוניות לכך (ולהבדיל אלפי הבדלות) היא ניצולי שואה שהמשיכו לבקר שוב ושוב בארצות מוצאם הבוגדניות, ולהתרפק על ימי המלחמה רק בשל העובדה שבשנים אלה הם חוו את נעוריהם או את האהבה הראשונה שלהם, או אפילו בילו את הימים האחרונים לצד הוריהם. לכן, מבחינות רבות, העובדה שתקופת הדיכאון נשמרת בזכרונך כאירוע משמעותי וחשוב אינה יוצאת דופן. יש לקוות שעם הזמן תוכלי יותר ויותר להניח לתקופה הקשה הזו, ולצמוח ממנה אל עתיד טוב בהרבה. בברכה ליאת

היי אני מאוד מתחבר למה שרשמת כאן לא יודע אם את מכירה את הסיפור שלי(נראה לי שכולם כמעט מכירים) חוויתי חוויה של דכאון עצבני שממש גרם לי לחוסר תפקוד הייתי בודד וישנתי שעות על גבי שעות הייתי הולך לאונ חוזר הולך לישון עד למחרת איכשהו עברתי את המבחנים ובחלקם בציונים יפים בשיא הדכאון הלכתי לנערת ליווי זה משהו שעשה לי רע כי זה נראה לי מעשה נפשע כלפי אישה וכלפי עצמי אחכ עברתי דירה והתחלתי לחיות בצורה קצת שונה אבל המעשה ההוא עם אותה נערת ליווי לא עוזב אותי לרגע ולא נותן לי מנוחה ואני כואב את זה יום יום שעה שעה מעשה שעבור גברים רבים הוא מעשה שולי אך בעייני זה זוועת עולם.ולכן המעשה הזה לא נותן לי לשכוח מהמצב ההוא של דכאון אני מרגיש כאילו איבדתי שנה + מהחיים על שינה ועל דכאון אין לי תשובה איך לטפל בזה אולי את מצטערת על הזמן שאבד? אולי משהו השתנה לרעה ? אולי את מתגעגעת למשהו בתקופה כמ חבר או חברה שעזרו לך? בכל מקרה בהצלחה את לא יחידה בקטע הזה(: